|
|
עמוד:51
מטר מאתנו . ממוקמת עמדת האויב 'וארשה הערבית . ' בחצר המערביים , שמונה מטרים מאתנו , גרות כמה משפחות ערביות . אנו חושדים כי כמה מהערבים יכולים להטמין פח קטן מתחתינו ואנו מנסים לגרשם משם . הם מזעיקים את המשמר הבריטי , הנמצא בעמדה סמוכה . , מהגג אנו צופים גם אל הקימור ממזרח , שם ישנה עוד עמדה — בטווח 40 מטר ( צל ף טוב פוגע גם מ 400 מטר ;(! אבל מולנו נשקפים גם עשרות חלונות וסדקים , שמהם ניתן לצלוף בנו בכל רגע — אולי מאחורי הכביסה שהערביה הזקנה ( (? תלתה על גג הבניין עשרה מטרים ממזרח לנו . אולי באותה דקה מתארגנת חוליה מאחורי בניין זה י יכולנו להמשיך בתיאור מצב אופייני זה , שבו היו נתונות מרבית עמדות הרובע , ובסכנות שבהן היו שרויים המגינים במשך כל שבעת חודשי המצור והקרב . אין פלא שהמגינים היו שרויים במתח מתמיד , יומם ולילה . לעיתים , בפרט בתקופת הנוכחות הבריטית , חלפו ימים ושבועות מבלי שנורתה לעברם ירייה אחת , אך די בכדור מכוון אחד כדי שאיש מגן ייפגע מטווח קצר . יריות וקולות נפץ רחוקים וקרובים מילאו את חלל האוויר של העיר העתיקה , והמבנים הצפופים הגבירו את הקולות . המגינים שעמדו על משמרתם לא יכלו לעצום עין לרגע , כך שהחלפת המגינים והצופים לעיתים תכופות היתה הכרחית . השיטה שקבע הלפרין היתה , ששניים שלושה מגינים נמצאים בתצפית ועוד כמה בחדרים סמוכים , כך שאם תותקף העמדה יהיה ניתן להגן עליה מכל עבר . חשבון פשוט יראה ש 18 עמדות בקו העימות 6 x אנשים בעמדה — והרי לנו למעלה _מ 100 איש החייבים לעמוד בקו העימות הראשון והמתיש . והיכן המחליפים ? ואנשי מפקדה ? ושירות רפואי ועוד שירותי עורף אחרים ר וכל זאת היה מוטל במשך שישה חודשים על 150-120 איש בסך הכל , שנעזרו בכמה עשרות נערים רצים . כאשר הגיעה התגבורת בליל הפריצה , היא העלתה את מספר הלוחמים לכ , 200 אך לא כולם היו כשרים לקרב ( המספר השתנה במהירות עקב נפגעים או פצועים קל , שחזרו מיד לעמדתם . ( מכאן עולה שכאשר תקף הלגיון הערבי בסדר גודל של גדוד תקני 700-600 ) חיילים וקצינים + מאות מתנדבים מקומיים וזרים , ( עמדו מולו ב 19 במאי כ 200 מגינים , ומספרם פחת במהירות בכל יום קרב נוסף שעבר . מצב זה הביא לכך שלמעשה בכל ימי הקרבות נתפסו כ 15 עמדות קבע _ואיושן היה דליל : 10-6 מגינים גם ברגעים הקריטיים ביותר . תכופות הוזעקו מגיני עמדה מסוימת לחוש להגנת עמדה אחרת שהותקפה ( בהעדר קשר _טלפדני , נראה שלא פעם נעשו הדברים ללא תיאום , ( וכאשר ביקשו אנשי העמדה שהוזעקה לשוב לעמדתם המקורית , מצאו שזו פוצצה ו / או נכבשה בידי הערבים , או שהדרך אליה נחסמה . לסיכום : המלחמה על הרובע היתה מלחמתעמדות , שכל אחת מהן לחמה כתא עצמאי המתוגבר בשעת הדחק . קו החזית היה למעשה קו דמיוני ששורטט על מפה , ומהלכו השתנה ללא הרף כמשך השבועיים שבין 13 לבין 28 במאי . 1948 כמה מלים על אשר התרחש בעמדה זו בתש"ח . במהלך החודש הראשון למאורעות , דצמבר . 1947 החליפו אנשי 'וארשה' אש צלפים עם האזור הסמוך , וזה היה המצב שניסינו לשחזר קודם . ב 2 בינואר , 1948 בצהרי השבת , פוצצו הערבים את הקיר החיצוני המזרחי שגבל בסימטה , וזאת ברשות הבריטים . למחרת היום , החרימו הבריטים את העמדה , גירשו את המגינים וישבו בה עד יום הפינוי 13 ) במאי . ( כבר בערב אותו יום נתפסה העמדה מחדש בידי המגינים , אך נפלה לידי הערבים כעבור שלושה ימים , ביום הראשון 16 ) במאי ) ל'מתקפת היומיים . ' אחת הסיבות
|
|