ירושלים במלחמה

עמוד:7

מובן הוא הצורך של חברינו בירושלים להשיח אשר בלבם . אני מסכים לדברי אי קצנלסון שהיתה זו זכות לחיות בירושלים בימים אלה ... אך לא נכונה הטענה שירושלים קופחה . טענה זו גופה מקפחת זכותם הגדולה של מאות ואלפים שנתנו חייהם ולחמו על ירושלים . חברינו מירושלים — אם נשפוט על פי דיבוריהם — אינם מעריכים שבעיית ירושלים ביסודה אינה שאלת סידורים , גם לא שאלה פוליטית , אלא בשורה הראשונה שאלה של יכולת צבאית : היהיה לנו כוח צבאי א . לכבוש העיר העתיקה ו ב . לכבוש פרוזדור רחב כל צרכו מכאן עד ירושלים , כדי שיהא לא רק שביל בלבד , אלא שטח יישובי ומשקי מספיק המקשר ירושלים עם יתר שטחי המדינה ; ג . למגר הלגיון הערבי במשולש . בלי שלושת הדברים האלה אין להגיד בביטחון . שירושלים שוחררה וסר צל הסכנה המרחפת עליה . מעשים אלה מן ההכרח לעשות לא רק בתוך ירושלים אלא בעיקר מחוץ לירושלים . במקצת זה הול ך ונעשה וייעשה , והחברים שהיתה להם הזכות להיות בימי ההפגזה בירושלים — אינם צריכים להתעלם מזה . אבל בכוח צבאי בלבד לא נפתור כל בעיות ירושלים . לאחר שהכוח הצבאי היהודי ישחרר לב ירושלים — העיר העתיקה — ויכבוש המרחבים בין תל אביב וירושלים שעדיין אינם בידינו , וימגר כוח הלגיון — תתעורר שאלה משקית ממדרגה ראשונה ! איך להבטיח בסיס כלכלי בריא , גדל ומתרחב , לא רק ליישוב הקיים בירושלים , אלא לעלייה מתמידה לעיר זו . השאלה השלישית — והיא הדחוקה ביותר , באשר איני יודע כמה זמן יש לנו בשביל פתרונה , היא שאלת אספקת מלאי גדול של מים , דל ק ומזון וחומרים לירושלים , כל עוד יש הפוגה . אלו הן שלוש הבעיות הגדולות של ירושלים . ... ואשר לשאלה אם ירושלים היא בתוך המדינה או לא . כרגע יש רק תחומים שבעובדה , בהם שולט הצבא היהודי . עד שיכון השלום וייקבעו התחומים בגושפנקה בינלאומית ובהסכמה של הצדדים , אנו מדברים על תחומים של הממשלה היהודית . ירושלים היא בתחומי הממשלה היהודית ( לפי שעה , לצערי , בלי העיר העתיקה ) בדיוק כמו תל אביב , ואין שום הבדל בין ירושלים ובין תל אביב , בין חיפה ובין חניתא , בין רחובות ובין עסלוגי . הן כול ן בתחומי הממשלה היהודית . שבועיים אחרי ישיבה זו נתחדשה המלחמה _על ידי הערבים — ומרכז הכובד מצדנו הוטל על כיבוש הפרוזדור , והוא נכבש . כל אלה המאמינים שבהכרזות מקימים מדינה משני עברי הירדן ובמליצות משחררים ירושלים — לא ימצאו סיפוק בכיבושים אלה של צבא הגנה לישראל . אבל כיבושים צנועים אלה לא נעשו באפס יד , ועם כל חשיבותה העליונה של ירושלים לא יכולנו להצטמצם רק בכיבוש ירושלים ומבואותיה . אילו עשינו רק זאת — היינו מפסידים הכל , גם הארץ וגם ירושלים . מערכת יעשרת הימים' — מ 9 ועד 18 ביולי — התרכזה בעיקר בפרוזדור , אבל כשבאה ההפוגה השנייה ב 8 ו ביולי עמד האויב בלב הגליל , והנגב כולו , ורובו של הדרום היו מנותקים על ידי המצרים שהתבצרו בשני הקווים : רפיח-מג'דל מדרום לצפון , ומגידל-פלוגיה-בית גוברין ממערב למזרח . ואם מאמצינו הצבאיים לאחר ההפוגה השנייה הוקדשו לשחרור הדרום , הגליל והנגב ( מערכת הדרום מ 5 ו עד 22 באוקטובר , מערכת הגליל מ 29 עד 31 באוקטובר , מערכת הנגב _מ 23 בדצמבר 1948 עד 7 בינואר — ( 1949 ומאמצים אלה הצליחו , אם כי גם פה לא במאה אחוזים , איני רואה כל יסוד להתחרט או להצטער על כך . ואפילו בתקופת מערכות אלו לא נשכחה ירושלים : נסלל 'כביש הגבורה' ונשלם ב 2

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר