|
|
עמוד:451
יחד . התמיכה הקיפה אנשי רוח ופעילי ציבור בולטים בחברה הירושלמית ובמוסדות הלאומיים של אותם ימים , ששמו להם למטרה לפתח את מה שכינו זמר עברי מזרחי . מעורבותם של אישים חשובים ומשכילים דאז בקידומו של אידאל זה הייתה ללא ספק גורם מהותי שאפשר לעזרא אהרון להרים את תרומתו האמנותית לתהליך האינטגרציה המבוקש . גורמים אחרים היו שיתוף הפעולה הממשי בין מוזיקאים מערביים ומזרחיים , יהודים וערבים ; וכן הזדהותו של קהל באי הקונצרטים ומאזיני השידורים , שהבין את משמעותו של המפעל . אפשר על כן לדבר כאן על מעין שותפות של הקהילה כולה בתהליך גיבושו של אותו מפעל . ראוי לזכור שבמקביל למשימה העיקרית של גיבוש הזמר העברי המזרחי , המשיך עזרא אהרון בחיבור יצירות ווקאליות ואינסטרומנטליות ערביות והרבה להשתמש בטקסטים של משוררים פלשתינאיים ומשוררים נודעים מארצות ערב , ביצירות שהלחין וששודרו במסגרת השידורים הערביים ובקונצרטים מיוחדים . מכאן שהקהל שלו היה מגוון ביותר וכלל יהודים , נוצרים ומוסלמים , מזרחים ואירופים , חילונים ודתיים . די להזכיר בעניין זה דוגמאות מעטות אופייניות : ההמנון שחיבר להכתרתו של המלך ג'ורג' השישי ( תהלים , כא _< ומכתב התודה שקיבל על כך מסר ארתור ווקופ , הנציב העליון הבריטי ; ההמנון לראשון לציון הרב עוזיאל , לכבוד בחירתו לרב ראשי בי' בתמוז התרצ"ט ; דברי החיבה שהרעיף עליו ועל פיוטיו הרב הראשי עובדיה יוסף , שפנה אליו במילים : 'ידידי היקר והנעלה נעים זמירות ישראל' ( כינוי שניתן לדוד המלך ;( ולבסוף , מכתבי ההערצה ששלחו לו אישים יהודים רבים ומשוררים פלשתינאים ואחרים , שכללו את שיריהם בתקווה שהוא ילחץ אותם . אציין כאן שעזרא אהרון היה אמן ההבעה בצלילים ולא איש דברים המסוגל להביע מחשבותיו במילים . אמנם בשנות השמונים קיימתי ריאיון ארוך אתו שבו חשף פרטים חשובים רבים על פרק זה בחייו ; אך את עיקר המידע המהותי עליו , על פעלו ויצירתו , שאבתי מתוך חומר העיזבון . עיזבון זה היה במצב של אי סדר מוחלט בעת מסירתו וכלל עושר של מכתבים , בעיקר אלה ששלחו לו אישים שסובבו אותו , עודדו אותו , העריכו אותו ועזרו לו ; טקסטים רבים של שירים בעברית ובערבית ; תכניות קונצרטים ; דברי ביקורת והערכה רבים שנכתבו עליו ; תמונות , ועשרות רבות של שירים ויצירות עבריות וערביות שרשם המלחין בנוטציה מערבית . אומר רק זאת : העדויות הרשומות בכתב תווים הן בחינת דבר יוצא דופן במוזיקה המזרחית , משום שהמוזיקאים המזרחים לא נהגו כלל להעלות על הכתב את יצירותיהם , לרבות המתוחכמות שבהן ; על כן הלחנות מן הסוג הזה היו ונשארו נחלת המסורת הלא כתובה . אכן , המסורת המוזיקלית הגדולה שנתעצבה ושגשגה בתקופת הזוהר של תרבות האסלאם התבססה על העברה בעל פה ולא פיתחה אמצעי רישום בכתב תווים כלשהו ; היא נשמרה בזיכרונם של מלחיניה ומבצעיה . דרך זו אפשרה אמנם חופש יצירה רב למשתמשיה ועודדה אותם לאלתור ולפרשנות אישית בביצוע הלחנות ידועות וקיימות ; אך למרבה הצער , אמנותם של גדולי היוצרים ירדה ברוב המקרים לתהום הנשייה לאחר מותם ; במקרה הטוב המשיכה לחיות במידה זו או אחרת בזיכרונם של תלמידיהם ומעריציהם . 2 בחלקו השני של המאמר כללתי תיאור תמציתי של רכיבי העיזבון . 3 בפועל היו כמה שיטות רישום , אך כולן נועדו לצרכים תאורטיים ופדגוגיים .
|
|