|
|
עמוד:420
לתפיסה דיוניסית שאותה ניסח ב 1949 במאמרו הנזכר לעיל , 'האמן והאדמה . ' כאן קראנו על אדמת הרי ירושלים ככוח נשי קוסמי מוליד ' ) חווה מסוף ירושלים עד סופה , ( ' ככוח פריון ואף כמוזיקה ' ) נשב נא אצלה בכל מהותנו כמו על יד פסנתר [ רגבים לה במנענעים שחורים ולבנים . (' ... [ אכן , ניטשיאניות מוכרת בנוסח 'הולדת הטרגדיה מרוח המוזיקה , ' אלא שהדרמה היא עתה בציור : ... אך אמנות גדולה לא תיוולד קודם הזמן . היא נחה בחיק האדמה , אדמה ממש : אדמה שחורה או אדומה וכשתיוולד , תישאר קשורה בטבורה אל האדמה 1 האדמה תיניק לה , אף תגדלה .... בירושלים ספוג כל סלע חזון של 'אחרית הימים .... ' ירושלים מותחת אידאלים נצחיים ותולה אותם כרקיע אינסופי מעל לבני אדם .... לאן תפנה אמנותנו ... ? אני לכשעצמי עונה : לצד היסוד הדיוניסי ! ואם ישאלוני : ונגד ירושלים ? אענה : חלילה , עם ירושלים לקראת היסוד ה'דיוניסי ... ! ' אך האדמה , האדמה של מטה , צהובה היא , שחורה או אדומה , חרושה ומתולמת , נקובה וסדוקה , ורוח צהריים לה ! על האמן של ימינו ללמוד להתהלך בה ולנשום את השרב העולה מחובה . יניח נא האמן את אגודלו על כל חריץ , על כל סדק ובקע , יניח נא אותו על פי האדמה , כמו בילדותו ... הנה יקרה כי יצא האמן היהודי , בפעם הראשונה , מעבר לחומה של ירושלים העתיקה ... ולפתע יתגלה לעיניו מראה 'נחל קדרוך — יתגלה בכל ראשוניותה ... עומד האמן ואינו זע . עיניו תקועות בנוף נחל קדרון . פגישה ראשונה בין שניים — והיא גם ראשונית .... בציירו את אדמת ירושלים כאדמת יומו הוא , נשתנה גם הצייר והפך הוא עצמו לאט לאט להיות 'אדמה . ' ומעתה מתרחש מין נס , נס שאין טבעי ממנו : אותה 'אדמה של מעלה , ' שהצייר העברי נשא עמו כמורשת דורות סנטימנטליים מתגעגעים , מתחילה לרדת מטה מטה .... תתחיל אותה הפראה קוסמית — הפראת דורות שהיו ושעתידים להיות . הניטשיאניות , החוזרת לאורך דברי ארדון כמו גם לאורך מסענו בנופי הרי יהודה של ציירים אחרים הנזכרים במאמר זה , ועמה הבובריאניות המאוחרת יותר , מנתבת את ציורי הרי יהודה של האמנים _ה'יקים לאפיק פנומנולוגי או אקזיסטנציאליסטי גרמני , אשר הגותו של מרטין היידגר משמשת בו כחוט מגשר . בספרו מ 1935 'על מקורו של מעשה האמנות . ' הציג היידגר את מעשה האמנות כאקט של הכרת אמת , כניסיון להכיר את ישותו של הדבר , את דבריותו . אלא של'דבר' תכונה מהותית , והיא הסתתרותו המתמדת : 'עלינו להפנות פנינו ליש , להרהר בו עצמו על ישותו , ואולם דווקא כך , שניתן לו שיהא שרוי במהותו . ' האמנות , כביטוי של אותנטיות , מבקשת לחשוף את אמת היש בתוך המעשה : עניינה לחשוף , לגלות ' ) היש הזה עובר לשאינו מסתתר של ישותו , ( ' ובה בעת , ההסתר . בבחינת מגלה וחושפת , בבחינת 48 ארדון , 'האמן והאדמה , ' עמ' . 398-392 49 שם , עמי 50 . 398 שם . 51 שם , עמי 52 . 397-395 מרטין היידגר , על מקורו של מעשה האמנות ( תרגום : שלמה צמח , ( תל אביב , 1968 עמי . 20 53 שם , עמי . 23
|
|