|
|
עמוד:411
מאת פרידריך הלדרלין , ובה מפייט המשורר בסמוך להרי האלפים : 'עת לפתע , הרחק בהרים , / עמוק תחת פסגות הכסף / ... / שמעתי בתהום הקרה מכל , / צעיר קורא לדרור . גם שמעתיו שם ברוגזו , / מטיל אשם באמא אדמה / וברעם הוא עצמו שהולידו / ... / , היה זה קול האציל שבנהרות , / קולו של הריין בן החורין . ' ... כוח הנעורים הארוטיים של נהר הריין עומד כסתירה חריפה לזקנה הצחיחה של הרי יהודה , שקמטי הקרקע בהם כקמטי עורם של ישישים ( אשר כה קסמו לציירים ולרשמים מהאסכולה הגרמנית הארץ ישראלית . ( כאן , על אותו מדף , נמצא ספר שיריה של אלזה לסקר שילר , 'פסנתרי הכחול' ( שראה אור בירושלים ב , ( 1943 ובו מופיע בגרמנית השיר 'ירושלים : ' 'אני פוסעת מבעד למוזיליאום / מאובנת היא עירנו הקדושה . / אבן נחה ביצועי אגמים מתים / שלא כמימי משי משחקים : באים והולכים . / אדמה קשה מקשיחה מבט לנודד / — והוא צונח בלילה הקשה . / חרדה אני , להתגבר לא אוכל . ' אלזה לסקר שילר , המשוררת האקספרסיוניסטית הדגולה שהתגוררה בירושלים מאז שנת , 1939 ממשיכה את שירה בייחול לאהוב גואל ' ) במעיל אלפיני קל : ( ' 'לו רק באת / — אל ארץ האבות / — כמו ילד להזהירני : / ירושלים , קומי לתחייה ' ! הנה כי כן , ירושלים כגופה מתה , מאובנת וקשה וכמקור לחרדה . דומה שהרי יהודה שימשו בעבור האקספרסיוניסטים המגיעים ארצה מגרמניה נוף ההולם את האפוקליפטיות של השיר הידוע _'סוף עולם' _^ 6 ) ח (\\ ' £ 11 £ של יקוב וךהודה ואת מראות האפוקליפסה של 'הפתטיקאים , ' למשל ( ריכרד ינתור , לודביג מיידנר , יעקב שטיינהרט . ( הרי יהודה באפוקליפסה _ארץ ישראלית בעבור האקספרסיוניסטים _הארץ ישראליים . ירושלים טרגית שכזו חוזרת אכן בכמה משיריו של לודביג שטראוס הנשכח , שחוברת שיריו מהשנים 1940-1934 הודפסה בגרמנית בירושלים ונמצאת אף היא על מדפיה של אנה טיכו ( ראו השיר 'צהרים בהרים , ' ובו השמש לוהטת בנוף הסטטי המנומנם , וחליל של רועה ערבי עונה ל'קינת האדמה' _116 — £ 1 . ( 061 1 <; 13 _§ 6 ( 161 אך יותר מכול נמשכת העי ן בספריית טיכו לחוברת דקיקה , כ 15 עמודים עוביה , 'נו ף בוער' שמה , שנכתבה בגרמנית בידי מחבר מסתורי , אולי צייר , המכנה את עצמו בשם 'עובדיה' ( ובל נחליפו עם הצייר שמואל עובדיהו עובדובסקי , יליד אוקראינה . ( קריאה ב'נוף בוער' מפגישה אותנו עם תפיסה מטפיזית נועזת של נוף הרי יהודה או מדבר יהודה כנוף חידתי הטעון במוות עד כי הוא הופך לאידאה של המוות : ... כמו באל זמן , כמו גשר מעל לתהומות . _עשר עשרים שנה וטרם אוכל לומר מהו נוף זה .... הכל פה עטוף סודות . ארצות רבות ידעתי , תמיד קיבלני הנוף בלבביות והעני ק לי מראותיו כספר .... ברם כאן ..., פגשתי התנגדות שלא מצאתי כמותה בכל מקום אחר : סגור ומרוחק , הנוף מרחיקני , כמעגל מכושף שאין להשתחרר ממנו . ומשניםיתי ללכדו — אך רי ק תפסתי . לדעת את חידת הנוף . ניסיתי לכתוב עליו ... וכשלתי , לא מצאתי מילים . אין פה תהומות רומנטיים ואין כאן הלמות מים בנפילתם ואף לא _תצורות הרים .... הכפרים תולים על ההרים , חרוכים מלהט הקיץ — אפור , צהוב , חום . ואף על פי כן , עז מאוד האור , ומשקלטת את קווי המתאר וביקשת לציירם — אתה תר אחר הפסטל הבהיר , אך שוב — חומק לו הנוף .... בשום מקום אי ן השמים 9 בתרגומי החופשי . 10 בתרגומי החופשי .
|
|