|
|
עמוד:373
כלפי ירושלים ותיאר אותה כהוויה גלותית מנוונת . זה , כמובן , איננו חידוש של תקופת המנדט הבריטי , ודי להזכיר , למשל , את דבריו החריפים של יוסף חיים בתר , שבספרו ' מכאן ומכאן' ( תרע"א ) דימה את ירושלים לזונה בלה הסוחרת בקדושתה , והגדיר אותה ' חנות קודש זו שהכל מוצג בה לראוה .... אטליז קודש זו , שהקדושה נמכרת בה על האונקיה .... זקנה בלה זו , שלא ידעה מעולם בושת ... שכל ערכה היה תמיד במה שהגידו אחרים עליה . ' ... אך בניגוד לברנר ולסופרים אחרים מאנשי העלייה השנייה ( אהרן ראובני , למשל ) כבר היה ברקוביץ יכול להעמיד , כאן וגם בסיפורת הבדיונית שחיבר בשנות השלושים , את ירושלים המנדטורית בניגודם של שני הקודקודים האחרים של המשולש , המגלמים את המפעל הציוני בתפארתו — תל אביב מזה ועמק יזרעאל מזה . כך בדיוק נהג גם אביגדור המאירי ברומן ההתיישבות שלו 'תנובה' ( תרצ"ד . ( 'שוק , סרסרות , תגרניות , זבל _ורעש ז'ארגוך — זו התרשמותה הראשונה של קבוצת החלוצים , אנשי העלייה השלישית , גיבוריו של המאירי , עם תחילת ביקורם בירושלים . ברחבת הכותל המערבי הם חוזים בשלל דמויות מעוותות של קבצנים עלובים ומתפללים מדולדלים , ושיא השיאים — יהודי עומד ומטיל את מימיו מרחק צעדים ספורים מן האבנים המקודשות . בזה , בעצם , מתמצה הופעתה של ירושלים ברומן . שלא כברקוביץ הריאליסט , שעמדותיו הרעיוניות צומחות מתוך תיאורי מציאות רחבי יריעה ומרובי פרטים , די היה להמאירי האקספרסיוניסט בשרטוט הדיוקן הגרוטסקי החטוף והבוטה הזה כדי להציב באופן סכימטי את ירושלים כניגוד השלילי של שני הקטבים העיקריים שביניהם נע סיפורו : עמק יזרעאל , מקדש ההתיישבות החקלאית מול תל אביב , סמל המודרניות העירונית . לאותה קבוצה של התבוננויות מקוטבות מבחוץ שייכות יצירותיו של אורי צבי גרינברג , שנכתבו במהלך שנות העשרים וירושלים חוזרת ומופיעה בהן דרך קבע . כמו ברקוביץ והמאירי צופה גרינברג בצער ובמיאוס על העיר שנשדדה מבעליה ונעשתה נחלתם של זרים , ובספרו 'כלב בית' ( תרפ"ט ) הוא מבכה את מצבם הנחות והמושפל של תושביה היהודים : ' ובירושלים עיר הקודש , בירת אבי הקנאי / , גר הכנעני ברוב נשיו גמליו טפיו וחמוריו / . גר הנוצרי חד הצלבים , נשיא פעמוניו ומגדליו / . וגרים אחי _ואחיותי : כמו זאבים למודי יישוב / ותורת אבי תחת עורם " . ' - קטרוגו המר מופנה גם כלפי אחיו היהודים , והוא טוען כנגדם שבבואם לגור בירושלים לא השכילו להתעלות לגובהו של המקום והמשיכו בו את חיי החנוונות הגלותיים שלהם : 'אני יצאתי לחפש מלכות / , ומה מצאתי בבואי הלום /? תמורת מלכות — חנות המיטלטלת / מפולין ליטא — הנה , לציון . ' 'בית עלמיךעיר' הוא מכנה אותה בספרו 'חזון אחד הלגיונות' ( תרפ"ח , ( ומעמת בין תפארת עברה המלכותי של העיר , ששרידיו עוד ניכרים , לבין ההווה העגום והעלוב שלה : 'הכל אכול -ד מני ? ? רמה -ך , הכל חלוד מני זקן . ' בפואמה הגדולה 'ירושלים של מטה , ' החותמת את ספרו 'אימה גדולה וירח' ( תרפ"ה , ( 9 יוסף חיים בתר , מכאן ומכאן , וארשה תרע"א , עמי . 91 וראו : גרשון שקד , 'ירושלים בספרות העבריתי , מדעי היהדות , 38 ( _תשנ"חן , עמי 19 ( להלן : שקד , 'ירושלים בספרות העברית 10 . ( ' אביגדור המאירי , תנובה , תל אביב תש"ז , עמ' 11 . 46 אורי צבי גרינברג , 'בירושלים' , כל כתביו , ב , ירושלים תשנ"א , עמ' 12 . 53 הנ"ל , 'בחנות ירושלים החדשה / שם , עמי 13 . 68 הנ"ל , ] ' עמוקה מני מוות , ' [ שם , עמ' . 27-26
|
|