תגובות

עמוד:355

מן התרבות הגרמנית . חלק מהם אף רכש את השכלתו האקדמית באוניברסיטאות גרמניה . דרכם של אנשים אלה לאוניברסיטה הצעירה שעל פסגת הר הצופים עברה אפוא דרך האוניברסיטה הגרמנית . אולם יוצאי מזרח אירופה הביאו עמם מסורת תרבותית מיוחדת , שלא הייתה דומה למורשת האקדמית של עמיתיהם יוצאי גרמניה . פרופסור יוסף קלויזנר ופרופסור _בן ציון דינור הנחילו לאוניברסיטה החדשה השפעות רוסיות , וטבעו חותם מזרח אירופי מובהק על הוראת הספרות וההיסטוריה במוסד . נוסף על הגיוון האתנו היסטורי האמור , שייצג את שני אגפיה של התפוצה האשכנזית באירופה של העת החדשה , היה סגל האוניברסיטה העברית מגוון מאוד גם מבחינה רעיונית ופוליטית . המיקרוקוסמוס האקדמי על הר הצופים הפגיש בתוכו נציגים של תנועות מרכזיות שנטלו חלק בתהליכי המודרניזציה של העם היהודי בעת החדשה . היו באוניברסיטה אישים מן הנאו אורתודוקסיה הגרמנית , רב מן התנועה הרפורמית בארצות הברית , סוציאליסטים לאומיים שהיו בנעוריהם חניכי ישיבה במזרח אירופה , וציונים רביזיוניסטים שינקו מן התרבות הרוסית . ההטרוגניות של הסגל האקדמי באוניברסיטה העברית הצעירה הייתה בוודאי אחד מן הגורמים לכך שלא יצא מסר אחד , ברור וחד משמעי מהר הצופים אל החברה היהודית בירושלים . להט אידאולוגי לא היה חסר באוניברסיטה , אף לא נעדרו כוונות ומאוויים להשפיע על דמותה של התרבות העברית החדשה . פרופ' אניטה שפירא דיברה קודם על היעדר התלהבות וחוסר להט בין אנשי הסגל האקדמי . אני סבור לעומתה כי להט היה על הר הצופים לא רק אצל הסטודנטים הלאומיים אלא גם אצל מוריהם . לא רק אברהם שטרן ( יאיר ) שלמד על הר הצופים היה בעל חזון לאומי יוקד ; גם פרופ' יוסף קלויזנר ניחן בלהט שכזה . להט דומה , אם כי בכיוון אידאולוגי אחר , אפיין את הרצאותיו של פרופ' _בן ציון דינור . גם הוא היה חדור התלהבות כמעט משיחית ומכור לחזון לאומי . יתר על כן , אדם כמו דינור ביקש להנחיל את חזונו הלאומי לציבור הרחב . הישגו המרשים בשלהי תקופת המנדט הבריטי ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל היה עיצוב תכנית הלמודים הממלכתית בהיסטוריה . היה זה אחד המקרים היחידים שבהם השפיעה האוניברסיטה העברית על כלל החברה הישראלית המתגבשת . הנרטיב ההיסטורי הציוני המרכזי של מדינת ישראל עוצב , בצורה זו או אחרת , על ידי מרצה להיסטוריה מ ן האוניברסיטה העברית . עם זאת , לא היה זה מסר של האוניברסיטה העברית , אלא אחד מן המסרים הרבים והסותרים לעתים ששידרו חברי הקהילה האקדמית , ההטרוגנית כל כך , אל היישוב בארץ ישראל ואל האוכלוסייה בעיר ירושלים . בזמן האחרון נכתבו דברים קשים ביותר על תפקידה השלילי כביכול של האוניברסיטה העברית במאבק על עיצוב הישות המדינית היהודית בארץ . דברים אלה שטחיים וחסרי ביסוס במציאות הימים ההם . מובן כי מי שבוחר להתמקד בתנועת 'ברית שלום' ומתעלם ממגוון הדעות והעמדות שרווחו בין מורי המוסד , עשוי לזהות את האוניברסיטה עם עמדה אחת . אי אפשר בשום פנים ואופן לטעון כי מן האוניברסיטה יצא מסר אחד . כשם שהתנועה הלאומית היהודית הייתה מגוונת ורבת פנים , כך היה גם המיקרוקוסמוס הפוליטי והאידאולוגי על פסגת הר הצופים . פרופ' מרטין בובר לא היה פחות ציוני מאשר פרופ' יוסף קלויזנר ; שני אלה היו שייכים לשני זרמים שחלקו זה על זה . משום שלא הסכימו בינם לבין עצמם , לא יכלו גם לצאת במצע אחיד ומוסכם על שניהם , מצע שהיה עשוי אולי להתאים לצורכיהם של פוליטיקאים , פקידי ממשלה או אנשי מנהל , אך אי אפשר

יד יצחק בן-צבי

משכנות שאננים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר