|
|
עמוד:344
שמות ומקצועות מתוך 988 תושבי השכונה , נמצאו אמנם רק 12 מרצים באוניברסיטה ועוד כעשרה חוקרים שעוד לא מצאו את מקומם בה , בהם : הסוציולוג ארתור רופין , חוקר הקבלה גרשום שלום , רקטור האוניברסיטה שמואל הוגו ברגמן , ההיסטוריון ריכרד קבנר , הפילולוגים משה שוובה ונפתלי ה' טורצ'ינר ( טור סיני , ( הארכאולוגים אליעזר סוקניק , מיכאל אבי יונה וליאו אריה מאיר , המזרחן דוד צבי בנעט , חוקר השירה העברית אברהם הברמן , המתמטיקאי תיאודור מוצקין , הזואולוג פריץ בודנהיימר , הכלכלן אלפרד בונה , הכימאי אנדור פודור , הספרן יששכר יואל והלבורנט אהרן שולוב . אולם רבים מאוכלוסי השכונה האחרים נמנו על החוגים המקורבים לאוניברסיטה : הפקידים הגבוהים בסוכנות ובממשלה , בעלי מקצועות חופשיים — רופאים , שופטים , עורכי דין , אדריכלים , סופרים ועיתונאים , מורים וגננות , מוזיקאים — או אנשי אוניברסיטה לעתיד לבוא כדוגמת המחנך ארנסט עקיבא סימון , שעלה לארץ כבר _ב 1928 אך הצטר ף לסגל האוניברסיטה רק ב . 1939 כל אלה יחד היוו כשני שלישים מאוכלוסיית השכונה . כך אמנם גדל משקלה של האוניברסיטה בחברה הירושלמית החדשה , אך מרחב מחייתה החברתית הוגדר והוגבל לחוגי האליטה הירושלמית , ובעיקר לזו הרחבייתית . גם מבחינה כלכלית אפשר היה להגדיר את האוכלוסייה האוניברסיטאית כבורגנית . שכר הפרופסורים השווה את מעמדם לאלה של שכירי צווארון לבן אחרים , והיה גבוה פי ארבעה משכרם של פועלי תעשייה ב 1934 / 5 ופי 2 . 7 ב . 1945 / 6 בכך תאמה רמת חייהם את זו של שאר תושבי רחביה לסוגיהם . האוניברסיטה שימשה חוליה מקשרת בין העלייה של שנות השלושים לבין ירושלים גם במישור אחר — זה של הסטודנטים . באוניברסיטה יהודית יחידה בעולם , שלא לומר בארץ-ישראל , הייתה מקום מושבם היחיד של סטודנטים יהודים בארץ ישראל , שתגברו את אוכלוסיית תלמידי הסמינרים ובצלאל . בשנות השלושים , שנות עליית הנאציזם , נעשה הסדר עם הממשלה להקצאת סרטיפיקטים מיוחדים לסטודנטים יהודים מאירופה , ואלה באו לאו דווקא מגרמניה אלא מפולין , כמו רוב העולים בעלייה זו ( רק 20 אחוז מעולי ' העלייה החמישית' היו יוצאי מרכז אירופה , בניגוד לדימוי הרווח . ( כ 2 , 000 צעירים קיבלו סרטיפיקטים כאלה < אך חלקם נרשמו לאוניברסיטה רק כדי לזכות בסרטיפיקט בלי שאכן למדו בירושלים . מכל מקום , אין ספק שהנוכחות הסטודנטיאלית בירושלים גברה . בעוד שבשנת הלימודים 1933 / 4 היו 307 סטודנטים , גדל מספרם ב 1938 / 9 ל , 864 ואלה התפרסו על פני העיר כולה . שיכוני סטודנטים עוד לא היו קיימים והסטודנטים שכרו חדרים בכל רחבי העיר , ובמיוחד באותן שכונות שהשכירות בהן הייתה זולה יחסית או שנמצאו בקרבה נוחה להר הצופים . מכאן שצפון ירושלים — שכונות בית ישראל , שערי פינה , גאולה , הבוכרים וכרם אברהם , ואף שכונה חרדית כמאה שערים — זכו לגיוון באוכלוסייתן . חשיבותן של השכונות הצפוניות בעיר באה לידי ביטוי בתקופת מאורעות , 1929 כאשר האוניברסיטה החלה לקיים קו שירות אוטובוסים מיוחד מטעמה שיצא מן 25 שם , עמ' , 56-53 בתוספת תיקרנים אחדים . 26 ק לינוב ( לעיל , הערה 27 . ( 18 ראו קלינוב ; ס' לייכטר וח' מילכוכ ( עורכים , ( ספר עולי הסרטיפיקטים , ירושלים תשנ"ג , עמי 28 . 17 מאמרו של אלון רחמימוב לספר תולדות האוניברסיטה העברית , כרך שלישי ( עורכת : חי לבסקי , בהכנה . (
|
|