תגובות

עמוד:209

ממד זה של הרגיונליזם הבריטי בארץ באופן מובהק . הקוביות עם הכיפות ששתל הריסון בעיצוב ארמון הנציב — ציטוט ישיר של הרכיב הסטראוטיפי של נוף ירושלים העתיקה — הן מחווה רגיונליסטית השקולה בתוכנה למובאות ההודיות בעיצוב ארמון המושל הבריטי בניו דלהי . אוסטן הריסון : טרדיציונליזם המסגרת הפטרנליסטית של המנדט הוליכה אפוא לעיסוק הבריטי ברוח המקום _בארץ ישראל . המאפיינים של רוח המקום לא היו דבר מובן ומוסכם על הכול עם כינון המנדט , זאת מן הסיבה הפשוטה שארץ ישראל כישות מדינית נפרדת שבירתה ירושלים הייתה יצירה חדשה . זהותה התרבותית לא הייתה מוגדרת בבירור כשהותוו גבולותיה על ידי המעצמות . עיצוב דמותה של ארץ ישראל המנדטורית היה מסור בידי האפוטרופוסים של הארץ , כלומר בידי האדמיניסטרציה הבריטית . משנולדה המדינה המנדטורית , הפכו גם פעולות אדמיניסטרטיביות רגילות של ממשל כגון הטבעת מטבעות והדפסת בולים לכלי ולמסגרת לייצור סמלים 'לאומיים' של הישות החדשה . עיצובם של בניינים למוסדות ממלכתיים היה גם הוא כלי לעיצוב סמלים כאלה . הנוסחה הסגנונית שנבחרה להם — הרמיזות ההיסטוריות , מידת המודרניות — היו ביטוי למושג הבריטי על דמותה הראויה של ארץ ישראל . התקנתה של נוסחה זו דרשה לא רק מתן ביטוי ליחס בין היסטוריה לבין המודרניות , אלא גם 'עריכה' של ההיסטוריה הרב גונית של הארץ על פי התפיסה הבריטית . להטעמתם או הצנעתם של פרקים שונים בעברה של _pKn הייתה רגישות פוליטית חריפה בשל מה שהשתמע מכך באשר ללגיטימיות של כל הגורמים שתבעו חל ק בעיצובה של ארץ ישראל המנדטורית — תושביה הפלסטינים , היישוב היהודי , הרשויות הבריטיות , ואף חבר הלאומים ואומות העולם בכלל . עיצוב הדימוי הארכיטקטוני הרשמי של המדינה המנדטורית היה כמעט כולו מלאכתו של אדם אחד , אוסטן הריסון , שבתור הארכיטקט של מחלקת עבודות ציבוריות בשנים 1937-1922 תכנן כמעט את כל הבניינים שהקימה ממשלת המנדט . מתוך בניינים אלה , המוזאון לעתיקות ארץ ישראל , ( Palestine Archaeological Museum ) הוא מוזאון רוקפלר , היה אולי הבניין שעורר את שאלת ייצוגה הארכיטקטוני של ארץ ישראל באופן המובהק ביותר . בהיותו מוזאון ממלכתי האוצר בתוכו שרידים מעברה של הארץ , הבניין הזמין התייחסות ארכיטקטונית אל העבר הזה וגם אל הרלוונטיות המודרנית שלו . גם האתר שנבחר לבניין , גבעה החולשת על העיר העתיקה ליד החומה הצפונית , עורר את שאלת ההתייחסות העיצובית לנופה של ירושלים , נוף שנתפס אז בתמציתה של מורשת העבר של בעיצובו של הבניין פיתח המתכנן , אוסטן הריסון , נוסחה סגנונית המגשרת בין היש ן לחדש , בין המקומי לאוניברסלי , בין בנייה חדשה לנופה של העיר ההיסטורית . במשתמע , הוא מהווה גם תגובה לקונפליקט הפוליטי סביב שאלת זהותה של הארץ . את סגנונו של הריסון בבניין זה אפשר להגדיר כ'רגיונליזם , ' שכן הוא משתמש ביסודות השאולים מהבנייה העממית בירושלים , ובראשם הקוביה המכופה . את קמרונות האבן בבניין בנה 25 על הריסון ועבודתו ראו בהרחבה בפרסומים של רון פוקס . ( R . Fuchs )

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא