|
|
עמוד:202
מזוגגים ששינו את מראה הבית ואת נוחות החיים בו : ייבוא רהיטים מערביים — כיסאות , שולחנות , מיטות , שידות ואף פסנתרים — השפיע על דפוסי השימוש בחדרים . הריהוט המערבי ביטא גם מידה גוברת של התמערבות של דייריהם . בית המגורים מן הטיפוס החדש היה למעמד הבורגני הערבי בארץ ישראל ( ובארצות הלבנט ) הכרזה של מודרניות וקדמה . הבית ניצל את החידושים הטכנולוגיים שהגיעו אז לפרובינציות העות'מאניות , ונועד לשרת אורח חיים 'מודרני' כפי שזה נתפס אז באזור . גם אם היה תוצאה של השפעה מערבית , הוא לא היה חיקוי מתוך התבטלות של דפוס מערבי . התכנית האופיינית בעלת החלל המרכזי עשויה להזכיר אמנם תכנית של וילה מערבית בהשראה של פלאדיו , אך היא מזכירה בו בזמן דפוס מן הארכיטקטורה המסורתית של ארצות הלבנט ( וארץ ישראל בכלל זה ) המבוסס על חלל פתוח ( ליוואן ) וחדר מכל צד שלו . המפגש עם הטכנולוגיה והתרבות של המערב , כפי שהוא מתבטא בתרבות המגורים המקומית במאה התשע עשרה , היה גירוי חיצוני שהוליד מסורת מקומית חדשה . המסורת החדשה , כדרכה של מסורת עממית , לא פסקה מלקלוט השפעות חדשות ; וכך הבהירות הישירה שאפיינה את הבתים בשנות השמונים והתשעים היטשטשה לקראת תחילת המאה העשרים . חדרי שירות ( בית שימוש , חדרי רחצה , מטבחים ) שולבו בתוך התכנית , תכנית החלל המרכזי יושמה עכשיו גם בדפוסי מגורים חדשים ( בתי דירות עם חדרי מדרגות משותפים , וילות עירוניות , ( ובשנות העשרים חדר השימוש בבטון מזוין . עיצוב הבית שאל עוד ועוד אלמנטים דקורטיביים ממבחר מקורות מערביים . את המזיגה התמימה והססגונית של מוטיבים מערביים שאפיינה את עיצוב הבתים המאוחרים אפשר לכנות 'היסטוריציזם , ' אך היסטוריציזם זה לא סימל פנייה אל העבר אלא שאיפה למודרניות . הציטוט של מוטיבים מזרחיים בבניינים אלה הוא הפרדוקסלי ביותר . מוטיבים אלה , למרות השראתם המזרחית , אין להם בדרך כלל דבר עם ההיסטוריה הארכיטקטונית של _ארץ ישראל . האוריינטליזם שאפשר למצאו לפעמים בבתי מגורים ערביים בירושלים הוא במידה רבה ביטוי של התמערבות ומודרניות . המוסדות האירופיים בירושלים במאה התשע עשרה : אימפריאליזם ארכיטקטוני כשנכנס הצבא הבריטי לירושלים ב 1917 כבר עמדו בירושלים כמה הצהרות ארכיטקטוניות בוטות למדי . למרות שהן שייכות לסוף תקופת השלטון העות'מאני , הן חיוניות לענייננו כרקע ובניגוד לארכיטקטורה של המנדט . הכוונה למפעלי הבנייה של המעצמות האירופיות בירושלים מאז אמצע המאה התשע עשרה " . בניינים אלה לא היו אלא תולדה של המרוץ האימפריאליסטי שהתנהל באותה תקופה בין מעצמות המערב לרכוש עמדות כוח ברחבי העולם , ובכלל זה באימפריה העות'מאנית השוקעת . ירושלים ( וארץ ישראל בכלל ) הייתה יעד מיוחד במינו בשל משמעותה ההיסטורית והדתית . כך ניסו המעצמות לקדם את השפעתן בה על ידי עידוד , תמיכה , מתן חסות או ייסוד של מפעלים פילנתרופיים 9 על הליוואן ועל מקורות בית החלל המרכזי ראו פוקס , 'הבית הערבי _pKn _w , _?^ כי , עמ' 10 . 63-56 תיעוד של בתים מתקופה זו ראו אצל קרויאנקר , הבנייה הערבית ; פוקס , 'בית המגורים הערבי בחיפה / 11 על הבנייה האירופית בירושלים במאה התשע עשרה ראו יהושע בן אריה , עיר בראי תקופה : ירושלים החדשה בראשיתה , ירושלים תשל"ט ; Architecture . London 1996 , pp . 198-226 Mark Crinson . Empire Building , Orientalism and Victorian
|
|