|
|
עמוד:174
העשרים בעיר העתיקה בירושלים , בצפת וביפו דומה לבנייה בכפרים הערביים כמו ליפתא ומלחה בפאתי ירושלים ( כיום בתוך הגבולות המוניציפליים של העיר , ( או בכפרים הערביים בגליל . המזרח כחלק מהאקלקטיציזם המאה התשע עשרה לא פיתחה גישה או סגנון מקורי משלה , אלא התאפיינה באקלקטיציזם . האדריכלים במאה הקודמת ליקטו צורות מסגנונות העבר והחיו את הסגנון הגותי , את הסגנון הרומנסקי , את סגנון הרנסנס ואת הסגנון הקלסי . רבים אף לא היססו לבנות בניין אחד בסגנון גותי ומשנהו בסגנון קלסי , לפי אופי הבניין או לפי דרישות המזמין . אחרים לא נמנעו מלגבב בבניין אחד פרטים הלקוחים מיותר ממילון צורני אחד . מגמות אלה נראו גם בארץ בעשורים הראשונים של המאה העשרים . עם התגברות המודעות האדריכלית אפשר להבחין אצל האדריכלים הערבים בלקט של סגנונות אירופיים ומזרחיים שונים . ההשפעות מן האדריכלות האירופית החל מהרנסנס ואילך הופיעו בעקבות נסיעות של אדריכלים ערבים שלמדו באירופה או ביקרו בה . בבנייה הערבית בתקופה זו נמשך תכנון הדירה המקובל : חדר מרכזי גדול — הליוואן _, המשמש גם כדיוואן , חדר קבלת אורחים — ומשני צדדיו חדרי מגורים . אין בתכנית זו מסדרונות , והכניסה לחדרים היא דרך החדר המרכזי . בבתים מפוארים יותר חדרי השינה ממוקמים בקומה השנייה . בעידן המדגיש חדשנות ומקוריות קשה להעריך שמרנות , אך במקרים רבים הצליחו האדריכלים הערבים לבנות בתים נוחים ביותר , בשכללם רק במעט את התכנית המסורתית מבלי שהרגישו צורך לחדש בכל מחיר . בצד צורות השאובות ממילון צורות קלסי , רנסנסי , גותי , רומנסקי ומזרחי ניכר גם שימוש בצורות מודרניות . במיוחד חביב היה השימוש בעקומה ובמרפסת מעוגלת נוסח מנדלסון . מקורות נוספים להכרת האדריכלות המערבית היו המבנים שנבנו על ידי אירופים , / r _rxy במיוחד בירושלים ו כנסיות ומבנים לעולי רגל וכן הבנייה היהודית , למשל בשכונת הבוכרים , שכמה מבנייניה המפוארים נבנו בהשראת הרנסנס והברוק האיטלקי . האדריכל התורכי נחאס ביי בנה את מלון פאלאס ברחוב אגרון בירושלים ( 1929-1927 ) כבית מלון מפואר ( המשמש כיום את משרד המסחר והתעשייה ומיועד בעתיד הקרוב להפוך שוב למלון . ( בין המקורות הסגנוניים של הבניין הייתה האדריכלות המאורית , אשר שימשה מקור לקשתות בצורת פרסה בקומה העליונה וכן למשקופי האבן בגוני לבן ואדום שהיו נפוצים באדריכלות זו . מוטיב בולט נוסף בחזית הבניין הוא מוטיב הנטיפים ( סטלקטיטים , ( הנפוץ באדריכלות הממלוכית וגם בזו המאורית . לעומת פרטים העולמית . ' כשהוא מאפיין את הבנייה האקלקטית _pkd הוא כותב : 'הדוגמאות האדריכליות המנוונות , מרשימות ככל שתהיינה , כשהן מצטרפות לידע מקומי , לתנאים אקולוגיים ולתנאי חיים שונים בתכלית , מולידות מיני שעטנז ומלאכת כלאיים ( כך לפחות הם נראים בעיני בני התקופה הבקיאים באמנות הבנייה . ( בתערובת זו אין מקצועיות אדריכלית , אך יש בה אותו חן הנלווה להשתחררות ממוסכמות ומדוגמות , ובזה אולי אחד הסממנים המלבבים והרעננים של התקופה . ' דוד קאסוטו , 'הבנייה בארץ ישראל מהקמת "משכנות שאננים" ועד לייסוד תל אביבי , יונה פישר ( עורך , ( אמנות ואומנות כארץ ישראל במאה הי"ט , ירושלים , 1979 עמי , 217 ראו גם עמי . 259-217
|
|