|
|
עמוד:155
החלוקה , ההנהלה הציונית לא דחתה את ההמלצה אבל גם לא קיבלה אותה . הדעות בהנהלה היו שקולות : כמה חברים חזרו על התביעה לחל ק את ירושלים מטעמים דומים לטעמים שהועלו בשנים 1938-1937 ובמרכזם ההכרח שירושלים תשלם את מחיר קבלתה של מדינה יהודית ; אחרים , ובראשם בן גוריון _, ויתרו על מאבק והסכימו לבינאום העיר כולה . לצד רצונו העז להקים את המדינה היהודית — ומהר ככל האפשר , ואף במחיר של ויתור על ירושלים שכן מאבק על ירושלים יעכב ואולי אף יכשיל את השגת המדינה — העדיף בךגוריון את בינאום העיר כולה על פני האפשרות שזו תחולק בין הערבים , היהודים וגורם בין לאומי שיקבל לידיו את העיר העתיקה . עם זאת , הוא פעל להנחות את המשלחת הציונית לאו"ם בראשותו של שרתוק לחתור באו"ם לכך שתושבי ירושלים היהודים יוכלו לבחור להיות אזרחי המדינה היהודית , מתוך הנחה כי רק מעטים יבחרו להישאר אזרחי הקריה הביךלאומית ; לא לאפשר לערבים שלטון אפילו בחל ק קטן מן העיר , וכן לדאוג שחופו המערבי של ים המלח ומדבר יהודה יהיו בשטח המדינה היהודית כשלמערבו של אזור זה יהיה גבול משותף עם העיר הבין לאומית . ירושלים בין לאומית שבה קיימים מוסדות יהודיים רבים , שרוב תושביה הם יהודים אזרחי המדינה היהודית עיר כזאת תהיה ממילא בעלת אופי יהודי . כך סיכם בן גוריון כי אין לחשוש מבינאום : ' אין לחשוש לירושלים . ירושלים היא עיר יהודית ; הסוכנות היהודית תישאר כאן ; כן גם האוניברסיטה ' ... מכל מקום , סוגיית ירושלים לא הוכרעה בהנהלה אלא הועברה להכרעתו של שרתוק , תוך שרוח הדברים בדיוני ההנהלה והנחיותיו של בן גוריון מועברים אליו . לנוכח פני הדברים , שרתוק השתדל אמנם כי בהחלטה הסופית שתוגש לאישורה של עצרת האו"ם ידובר על חלוקתה של העיר ועל העברת מערבה של העיר לתחומי המדינה היהודית ; אך הייתה זאת כבר דרישה מן השפה אל החוץ , שכן ברור היה כי היא לא תתקבל ורק עלולה לסכן את ההחלטה הקרובה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל . תחת זאת , מאמציו היו להבטיח את הנושאים הבאים במסגרת הבינאום : הגבלת תקופת הבינאום לעשר שנים שבסופן ייערך משאל בין תושבי העיר על עתידה המדיני — מתוך כוונה לנצל את הרוב היהודי בעיר ; זכות הגירה חופשית אל ירושלים , מתוך הנחה כי רוב המהגרים יהיו יהודים ; הגוף שינהל את ענייני העיר לא יורכב מנציגי מדינות שייבחרו באופן מקרי על ידי האו"ם אלא שווה בשווה מנציגי מנגנון האו '' ם , המדינה היהודית והמדינה הערבית , והוא שיקבע את אופי המשטר בירושלים ו יובטחו אוטונומיות נרחבות ליחידותיה הלאומיות של העיר באופן שהעיר העתיקה תהיה אמנם באחריות האו"ם אך היהודים והערבים ינהלו אזורי משנה אוטונומיים בהתאם לתפרוסת הדמוגרפית הלאומית בעיר . כך , לפחות מוניציפלית , יקבלו היהודים אחריות על חלקה המערבי של העיר — אותו חלק שרוב מניינה ובניינה יהודי . כך גם תוכל ירושלים להמשיך לשמש בפועל כמרכז _הרוחני תרבותי של העם היהודי כולו . מדיניות זו של השלמה עם הבינאום בצער ומתוך פרגמטיזם פוליטי , אך יחד עם זאת עשיית מאמץ להשיג את המרב גם בתנאים אלה , השיגה בסופו של דבר את יעדיה . ועדת המשנה של האו"ם שעסקה בהכנת הפרק על ירושלים אשר הוגש להחלטת העצרת , קיבלה את עיקר רעיונות הסוכנות . מכל מקום , בניגוד לשנות השלושים ובניגוד לעמדתה עד לפרסומו של דוח אונסקו " פ , ויתרה הנהלת הסוכנות בשלהי 1947 גם על ירושלים
|
|