|
|
עמוד:154
מהם לחלוטין . משום כך התמקדו התזכירים שההנהלה הגישה לוועדת החלוקה בדוגמאות ממקומות שונים בעולם שבהם אכן נפתרו הבעיות שנבעו מקו גבול שחצה אזורים עירוניים . עם זאת , המקרה של ירושלים היה שונה במהותו מיתר המקומות שהובאו כדוגמאות . השלמתה של ההנהגה הציונית עם תכנית הבינאום של ירושלים על ידי האו"ם חלוקה כדרך הראלית ביותר להשגת המדינה היהודית _בארץ ישראל וכפתח תקווה לפתרון הסכסוך _היהודי ערבי , זכתה במרוצת שנות הארבעים לתמיכה גוברת והולכת בהנהלת הסוכנות , והפכה למדיניותה הברורה משנת . 1946 ההנהלה גם פעלה אצל הגורמים הביךלאומיים _, ובמרכזם ארצות הברית , לבצע חלוקה כזאת . סכמת החלוקה שההנהלה דיברה עליה הייתה 'פיל + הנגב + _ירושלים המערבית . ' במושג 'פיל' הכוונה הייתה לתיקונים שדרשה ההנהלה בתכנית המקורית של ועדת פיל , ובהקשר של ירושלים קרוב לוודאי שהכוונה הייתה לצירופו של אותו חלק בירושלים אשר שורטט על ידי ההנהלה ב . 1938 מדיניות ההנהלה לחלוקת ירושלים ולצירוף מערבה למדינה היהודית הייתה המשך ברור למדיניותה בסוגיית ירושלים מאז השנים . 1938-1937 ויתורים כואבים בירושלים באו למשל לידי ביטוי ב , 1944 עם מותו של ראש העיר המוסלמי חלדי והתמנותו של דניאל אוסטר לתפקיד מתוקף היותו סגנו וממלא מקומו . החשש הערבי מתפיסת ראשות העיר בידי יהודי לאורך זמן גרר מחאות שחרגו מגבולות ירושלים ן תפקודה של העירייה נפגע פגיעה חמורה ונדרשה התערבות בריטית כדי למצוא פתרון למצב שנוצר . עמדתה , הבסיסית של הסוכנות הייתה שיש לתבוע עתה את ראשות העיר מתוקף היותם של היהודים רוב תושביה , ובכך לתקן קיפוח עתיק יומין . אולם הנהלת הסוכנות קיבלה את עצתו של שרתוק להתפשר ולדון עם הבריטים על הצעתם של האחרונים למנות שני בריטיים נוספים למועצה ולהעביר את תפקיד ראשות העיר ברוטציה בין מוסלמי , יהודי ונוצרי . נימוקו של שרתוק היה ברור : 'גם במדינה יהודית עם ירושלים תהיה שאלת עיריית ירושלים אגוז קשה , ונצטרך לספק תביעות של מוסלמים ונוצרים . אם ישנם סיכויים למדינה יהודית — אנו יכולים לקל ק ל סיכויים אלה על ידי התעקשות יתרה בשאלת עיריית ירושלים . ' ... דב יוסף הוסיף נימוק למדיניות הפשרה ו 'ירושלים קדושה לעולם כולו ואנו הרי זקוקים לעזרתו של העולם . ' היו בהנהלה כאלה שהרחיקו לכת עוד יותר והציעו לחלק את העיר בין זו החדשה לבין זו העתיקה , ולמנות בעיר החדשה ראש עיר יהודי ומוסלמי ברוטציה . אולם ההנהלה קיבלה כאמור את הצעתו של שרתוק . נימוקיה מלמדים על המחיר שירושלים הייתה צריכה לשלם כדי להשיג את המטרה החשובה ביותר — המדינה כולה . במאי 1947 קבע בךגוריון : 'את ירושלים יש לחלק ולצרף את החלק היהודי למדינה היהודית . ' ביחס למזרח העיר , ובמיוחד למקומות הקדושים , ההנהלה סברה שיש להשאירם בנאמנות ביךלאומית . עת התברר כי הרוב בוועדת אונסקו"פ המליץ על בינאום העיר כחלק אינטגרלי מתכנית 23 שם , עמי . 67-63
|
|