|
|
עמוד:144
ההתיישבות החקלאית הציונית שהחלה להתפתח ולהתרחב בסביבתן . על רקע סביבתן החברתית ויתרונותיהן במישור הכלכלי , העדיף הממסד הציוני לרכז בה ן את עבודתו — גם זו המוגבלת במישור העירוני — ולהגשים בהן לראשונה קולוניזציה עירונית בדמותם של פרברים ציוניים שהפכו מאוחר יותר לחלקי עיר — הלא הן תל אביב והדר הכרמל . לירושלים כמעט ולא היה כל עורף של התיישבות חקלאית ציונית . היא הייתה מנותקת ממרכזי ההתיישבות החקלאית היהודית שהתרכזו לאורך מישור החוף והשפלה , עמדו במוקד עבודתה ההתיישבותית של התנועה הציונית וסימלו יותר מכול את עשייתה של תנועה זו בארץ ישראל מאז שלהי המאה התשע עשרה . סיבות מדיניות אף הן הביאו להימנעותו של הממסד הציוני מלהעמיד את ירושלים במוקד תכניותיו ועבודתו . _% v 7 _z » _y 7 Ay מקומה של ירושלים באסלאם ויחסו המיוחד של הממשל העות'מאני אליה , העלו כבר בתקופה העות'מאנית את החשש שהתורכים לא זאת בלבד שלא יראו בעין אוהדת תכנית ציונית שתעמיד במרכזה את ירושלים , אלא שעצם המעשה עלול להביא נזק חמור למפעל ההתיישבות שהציונות כבר הקימה בארץ , ואף להביא לחורבנו . ירושלים הייתה חשובה גם בעיני הנוצרים . על רקע החשש שבשל בעיית המקומות הקדושים תועמד כל תכניתו בסכנה , נטה הרצל ב 1896 לתמוך במדינה יהודית _pKn nzr > _Vx גם ללא ירושלים . הוא העדיף לוותר על ירושלים תמורת הסיכוי להשיג הכרה בזכות היהודים לריבונות על יתר חלקי הארץ . כבר אז התברר להרצל כי ירושלים תהיה אחד המכשולים הקשים ביותר שהתנועה הציונית תעמוד בפניהם בדרכה להשגת הריבונות המדינית _pK _3 u £ r . _Vx הוברר לו למשל שהוותיקן לא יסכים לפתרון בדמות הענקת מעמד אקס טריטוריאלי למקומות הקדושים , ויתנגד לכל ישות מדינית בירושלים . על רקע זה החל הרצל לדבר על הפרדה בין ירושלים העתיקה , שתזכה כולה למעמד בין לאומי , לבי ן ירושלים החדשה שתיבנה מסביב לחומה . אולם גם תכניתו להכריז על ירושלים העתיקה כשטח בין לאומי לא הסירה את הקשיים שהיו כרוכים בתפיסת הקניין על ירושלים . הרצל היה מוכן ב 1902 להוציא את ירושלים ואת כל דרום הארץ מתחום הריבונות היהודית תמורת ריבונות על חלק מארץ ישראל . החשש מפני תחרות עם מעצמות אירופה ומפני תגובתן השפיע גם לאחר מכן על פעילותו של הממסד הציוני בתחום רכישת קרקעות בעיר והקמת מוסדות ציבור , אם כי ההנהגה הציונית שאפה להגביר את יוקרתה הפוליטית של התנועה הציונית הן בקרב השלטונות והן בקרב הציבור הירושלמי . על רקע כל זה , ירושלים מילאה מבחינת הממסד הציוני , הן בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה והן לאחריה , את היעד הסימבולי לעולם היהודי בכלל ולעולם הציוני בפרט . היא שימשה אמנם בתקופת המנדט כמקום מושבם של מוסדות ההסתדרות הציונית , הקרנות הלאומיות והסוכנות ; אך העשייה הציונית בעיר הייתה דלה ביותר , במיוחד בהשוואה לעשייה בתחום ההתיישבות החקלאית , והסתכמה עד לאמצע שנות השלושים 16 יי כץ , 'מקומה של העיר ירושלים במסכת פעולותיו של הממסד הציוני בשלהי התקופה העות'מאנית , ' ציון , סא ( תשנ"ו , ( עמי Activity prior to the Founding of the State of Israel ' , MiddleEastern Affairs , 34 ( 1998 ) . pp . 121-122 Y . Katz , The Marginal Role of Jerusalem in Zionist Settlement ; 68-67
|
|