|
|
עמוד:57
לילה שממנו שמר מזכרת מצולמת . באדיה הייתה אחת מכמה אמנים מצרים ולבנונים שווסיף בילה אתם , ביניהם סלמה חיג'אזי . דאוד חוסני ושייח' יוסיף אלמיניאלאווי . רבים מזמרים אלה התפרסמו בפלשתינה עם ייבואן של מכונות המוזיקה החדשות : קודם המכונה בעלת תקליטי שעווה עגולים ולאחר מכן הגרמופון המופעל ביד בעל תקליטי ויניל של 78 סיבובים לדקה , שהוא מכנה אותם פונוגרפים של אדיסון . בתחילת מלחמת העולם הראשונה היו רק עשרה מכשירים כאלה בירושלים , וכל אחד מהם עלה כ 25 לירות צרפתיות — סכום עתק באותם ימים — כך שאנשים בודדים בלבד יכלו לרכוש אותם . תכונה נוספת של חיי התרבות בירושלים העות'מאנית כפי שסופר עליהם כאן הייתה ה'עודה' — דירת רווקים הדומה למקבילתה הצרפתית . ( _garconierre ) היה מקובל אז שרווקים בני המעמד הבינוני ישכרו דירות מרוהטות בנות חדר אחד ויבלו בהן את ערכיהם במשחקי קלפים , בעישון , בשתייה ובלילות החורף הארוכים גם בנגינה בעוד . הדירות שימשו גם לפרשיות אהבים , או להבאת זונה מזדמנת . לא היה ל'עודה' בהכרח מוניטין שלילי , למרות שברור מתיאורו של וסיף שבני המשפחה המבוגרים , ובוודאי שהנשים שבהם , לא היו שותפים לאירועים שם . ג'אוהרייה מונה כמה דירות כאלה בעיר העתיקה ובשייח' ג'ראח שבהן נהג לנגן את המוזיקה שלו . במשך שנים אחדות היה לו מפתח לעודה של חוסיין האשם מאחורי בית הקברות ממילא , שם נהג לארח 'גבירות רוסיות ויווניות' בחברת ראג'ב ביי נאששיבי ( לימים ראש העיר ירושלים ) ואסמעיל אלחוסייני . אירועים אלה גורמים לנו להרהר שוב בדמותה של ירושלים בתחילת המאה , תקופה שבה היא מתוארת ככלל ( בטעות ) על ידי ילידים ומבקרים כאחד כעיר רצינית , שמרנית וחסרת שמחה ' ) הדבר היחיד שאמר עליה הוא שהזכירה לו את המוות , ' ציטט אדווארד סעיד את אביו המתאר את ימי צעירותו בעיר . ( כיצד נסביר סתירה זאת ? עלינו לזכור שירושלים הייתה עיר של דת אך לא עיר דתית במיוחד ; כלומר , מעמדה הדתי חולל מספר רב של תעשיות ושירותים למען האוכלוסייה הגדולה של צליינים , אך האוכלוסייה המקומית לא הייתה בהכרח דתית יותר מאשר מרכזים עירוניים אחרים באזור ההרים . עם זאת , אני מאמין שההסבר לסובלנות לגבי מה שנראה באווירה של הוללות נעוץ דווקא במקום אחר . תיאורו של ג'אוהרייה נובע מתקופה מוקדמת יותר של תולדות העיר , שבה גבולות המעמד וסמכויות האדונים יצרו אווירה שבה השכבה החברתית העליונה חשה נבדלת יחסית בדפוסי התנהגותה ממגבלות המוסר של העין הציבורית . במקרים רבים הם אפילו נופפו בהתנהגות זאת , למשל בעניין החזקת פילגשים ושתייה בפרהסיה , ללא חשש מעונש . מקור אחר להגנה על חירויות אלה היה נעוץ בעובדה שירושלים הייתה עדיין עיר מוקפת חומה , עם הגירה מועטה אליה מן הכפרים הסמוכים או מהר חברון של איכרים שהפעילו מאוחר יותר השפעה שמרנית על הנורמות של חיי העיר , שנודעה לאחר מכן בשמרנותה .
|
|