|
|
עמוד:33
לא סלולות , תנאים סניטריים פרימיטיביים אם בכלל , ולכלוך , לכלוך בכול . לשם מה לחיות או לעבוד בה י ואכן , ירושלים הייתה פחות חשובה בהשוואה ליפו , לחיפה או אפילו לתל אביב הצעירה . אך ירושלים הייתה לבה הדתי של הארץ , ואפילו של העולם , לשלוש הדתות המונותאיסטיות . ירושלים הייתה המקום להילחם ולהרוג בעטיו . כאשר לא היו די אנשים להרוג ולהיהרג , ערבים ולאחר מכן יהודים התקבצו לשם ממרחקים כדי להוסיף משקל להתנגשויות ולאלימות ( דבר זה נכון עד עצם היום הזה . ( אכן , גם המקרה מילא כאן תפקיד . האלימות פרצה בכל מקום שהיו בו אמתלה או הזדמנות . הטבח בחברון ב 1929 תואם דגם זה . אך המקומות הקדושים בירושלים סיפקו הזמנה מתמדת לאלימות , במיוחד כותל הדמעות שכונה מעתה הכותל המערבי . מנקודת ההשקפה היהודית , הזכות הנצחית להתפלל ולבכות בכותל הייתה קדושה . למרבה הפלא אפילו החילוניים תמכו בטענה זאת , עובדה שהתמיה את היהודים הבריטים המתבוללים ששירתו במנהל המנדטורי . כך , מרג'רי בנטוויץ , ' אחותו של התובע הכללי , שמחוות אלה של דבקות נראו לה כעבודת אלילים צרופה , תמהה : 'כיצד יהודים יכולים להתפלל לאבן ' ? לערבים , שמבניהם בחצר שלפני הכותל לא הותירה כמעט מקום לתפילת היהודים , נראו טקסים אלה באמת באמונות טפלות ובעבודת אלילים ; אך הם שימשו למשיכת יהודים ולריכוזם כדי להציק להם , לקלסם _, ולעתים אף חמור מכך . התעוררה אז השאלה האם מותר יהיה ליהודים המתפללים ליד הכותל לתקוע בשופר כחלק מתפילת ראש השנה . שאלה זאת נראית בפעוטה — הרי , ככלות הכול , לאיזה מרחק נישאים קולות השופר ? אך ראיית הבעיה כעניין של מטרד ציבורי ותו לא היא החמצת העניין . הזכאות להפיק רעש דתי מעידה על זכות ועל הכרה ציבורית , ועל כן היא מונופוליסטית . בצרפת למשל הזכות לצלצל בפעמונים שמורה רק לכנסיות נוצריות . היהודים למדו במשך דורות להתפלל בשקט ככל האפשר , ורצוי אף להיות בלתי נראים . הזרימה המוסלמית לצרפת בימינו — המגורים מרצון בחברה שאינה מוסלמית — הביאה לראשונה לבניית מסגדים ציבוריים , אך אלה אינם משתמשים ברמקולים בקריאתו של המואזין לתפילה . ( זאת מעלתם של הפעמונים : הם יוצרים רעש רב מבלי להיזקק לחשמל . ( ובכן , המנהיגים המוסלמים בתקופת המנדט התריסו נגד תקיעה פומבית בשופר , והמנהיגים היהודים הסכימו בתבונתם להתרחק מן הכותל בשלב זה של התפילה ולתקוע בשופר בבית כנסת סמוך . המהומה סביב מטרד דתי זה מדהימה במיוחד לנוכח העובדה שלא הייתה למוסלמים בעיה כלל לחיות עם חג הקרבן השנתי ( עיד אלאדחא , ( הנערך לזכר בריחתו של מחמד ממכה למדינה , וכן גם לזכר הקרבת האיל על ידי אברהם במקום הקרבת בנו ( ישמעאל ולא יצחק , לפי המסורת המוסלמית . ( חג קרבן זה הוא עניין ספוג דם , הכולל תהלוכות ברחובות ועצירות לשחיטת בעלי חיים , שלא לדבר על משחטות פרטיות בחצרות ובבתים . אמנם מרבית התושבים והמבקרים בירושלים בתקופה זאת הם מוסלמים ; אך אפילו מוסלמים 7 ראו : . 2000 . pp . 320-321 T . Segev . One Palestine . Complete : Jews ami Arabs under the British Mandate , New York הגברת בנטוויץ' נאלצה לסבול את הרדיפות האנטישמיות כנגדה . נשים אחרות במושבה הבריטית , מנומסות מלהרים את קולן , מחאו כף בשקט לכל מעידה שלה בטניס . האיבה , כמו האלימות , לובשת כסות תרבותית .
|
|