|
|
עמוד:327
תיאור זה פעל לאחר החורבן . הוא הכיר היטב את החיבור הקדום , ופרט לתיאור ההיסטורי שכתב בהמשך לו , הוסיף ותחב לתוכו קטעים שהיו חשובים לו מבחינה רעיונית . בכך הוא נתן לו גוון חדש והשתמש בו למטרותיו : החיבור המשנה תורתי מימי יאשיהו , שבו תוארו תולדות העם עד ימי הרפורמה הפולחנית , נהיה לחיבור שמוליך לקראת החורבן ונועד להסבירו . המסר מופנה לבני הדור הראשון של גולי בבל , והדברים מתוארים בקפידה , מבוררים היטב ומובאים מבעד לעיניו של מי שעיקר מטרתו להעביר את המסר ולא להציג את פרטי הסיפור . בחיבור המאוחר מתוארות שנותיה האחרונות של ממלכת יהודה מתוך ההשקפה שמאז מות יאשיהו הואץ תהליך ההידרדרות לקראת החורבן . בשל העובדה שחיבור זה נכתב בדיעבד ומתוך ידיעת סופם של הדברים , עוצבה בו ההשקפה המניחה שמימי מנשה נפל הפור , ואפילו המלך הצדיק יאשיהו לא הצליח לשנות את גורלה של הממלכה . חטא 'דם הנקי אשר שפך [ מנשה ] וימלא את ירושלם דם נקי' ( מלכים ב , כד , ( 4 נזכר כסיבה העיקרית לכעסו של אלוהים על המעשים שנעשו בימי מנשה . 100 מאפייניו של חיבור זה מתאימים לדור הראשון שלאחר החורבן . בבל מתוארת בכל עצמתה , אין זכר לעלייתם של הפרסים , וגם שחרור יהויכין מכלאו עדיין אינו נראה באופק . לנושא זה ראו גם בדיון שלהלן . 101 ההיכרות של _ה _^ _ם עם חיבורו של _ה י-םס משתקפת בפרטי הפרטים של הסיפורים , בנוסחאות , ברעיונות ובלשון _המשנה תורתית . פעמים רבות הוא מתאפיין בשכלול מאפיינים מוכרים ובהתאמתם לצרכיו . שימוש זה נעשה כהמשך ישיר , או בווריאציות ובשינויי מינוח , המבוססים על היכרותו של המחבר , וככל הנראה גם של קהל היעד שלו , עם הלשון המשנה תורתית השגורה . ראו בעיקר את הדיון שלהלן בשורשים 'חרה , ' 'סור , ' 'שלך , ' 'מאס , ' 'ענש , ' 'נגש , ' 'אבד , ' 'שוב , ' ' שלח , ' 'קצץ , ' 'חנה , ' 'בקע , ' 'שחט , ' 'נפץ' וכוי . ראו גם את הדיון בביטויים 'לא שב ה' מחרון אפו ; ' 'על כל הכעסים אשר הכעיסו ; ' 'על פי ה ; " 'בימיו ; ' 'בעת ההיא ; ' 'הלך לקראת ובו . ' 102 אין זה המקום לפרט בעניי ן זה , אולם לדעתי היצמדותו של המחבר לקו הרעיוני שהכתיב לעצמו , והקיצור הרב שנקט בתיאור המאורעות שבין ימי יאשיהו לבין החורבן , קשורים לעובדה שקהל היעד שלו הכיר את ההתרחשויות וחי זמן קצר אחריהם . מטרתו הייתה לפרש את המהלך ההיסטורי ולהסביר מדוע אירעו הדברים כפי שאירעו . 103 האשמת מנשה בחורבן היא מהסממנים הבולטים והמרכזיים של החיבור המאוחר . יש להניח כי היא המשך להאשמת _n _ Dtr' את ירבעם בחורבן ממלכת ישראל . השוו גם להאשמה המפורשת המופנית כלפי מנשה בירמיה טו 4 ( סמליק , , 1992 עמ' . ( 168-166 לדיון מסכם במלכים ב , כא ובשייכות שלו ל נ _11- _ס ראו ואן קוילן , , 1996 ושם ספרות נרחבת . 104 על הקטעים המיוחסים למנשה ראו : אובריאן , , 1989 עמ' . 287-272 , 271-266 , 234-227 ראו את ביקורתו של ואךקוילן , 1996 ) עמ' ( 193 , 191-185 באשר לקשר של מלכים ב , כד 4 ל כא 18-1 ( בעקבות _וירטויין , , 1984 עמ' , 469 אשר משייך את פסוקים 4-3 לשני עורכים נומיסטים . ( חטא ' הדם הנקי' הוא החטא העיקרי שנקשר למנשה במלכים ב , כא : 16 'וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פה לפה . ' הביטוי 'דם נקי' נוגע להפרתו של החוק המשנה תורתי הדן ברצח חפים מפשע ( דברים יט 1 13-1 כא , 9-1 וראו גם כז , 25 שהוא לדעתי תוספת מאוחרת לשורת הקללות כולה . ( לדיון בביטוי זה ראו גרביני , , 1988 עמ' . 198-196 , 120-111 הצעתו לקשור חטא זה להקרבת ילדים למולך בעייתית , שכן היא מבוססת על תהלים קו , 38-37 וספק
|
|