|
|
עמוד:311
למקומו של המחבר . בולטת בהם תרומתם של הופמן , ואךסטרס ולונג . הופמן היה הראשון שביסס את הגישה שחלקו , מקומו ומשמעותו של הדויטרונומיסט ביצירה המשנה תורתית חשובים עוד יותר מששיער נות . הוא הגדיר את הדויטרונומיסט מחבר עצמאי ( אחד או יותר , ( אשר מתוך כוונה להציג את השקפתו על אודות ההיסטוריה של עם ישראל שילב בחיבורו מקורות שונים ( ובכללם מסורות בעל פה ) ומיזגם יחדיו , עד שלא ניתן עוד להפריד ביניהם בכלים ספרותיים . השקפתו של הופמן על אודות מאפייני החיבור הדויטרונומיסטי ( אם כי לא השקפתו על אודות מטרתו של החיבור ) קיבלו חיזוק במחקריו של ואךסטרס . על יסוד ההשוואות לחיבורים ההיסטוריוגרפיים המוכרים במזרח הקדום ובעולם ההלניסטי הרומי , ובעיקר על סמך ההקבלה להרודוטוס , הגיע ואן סטרס למסקנה שהעורך עיבד את החומר שעמד לרשותו עד כדי כך שלא ניתן להגדירו ולהפרידו . לדעתו , לרשותו של הדויטרונומיסט עמדו מקורות שונים , אולם הוא נהג בהם חירות גמורה ושילבם ברצף התיאור ההיסטורי האחיד שיצר , בהתאם להשקפתו ולמטרותיו . עבודתו של לונג הייתה במידה רבה המשך לעבודתו של ואן סטרס , שכן גם הוא ראה בחיבורו של הרודוטוס את המודל לדרך חיבור היצירה המשנה תורתית . הוא חיזק את שיטתו של נות בדבר עריכה אחת עיקרית , וטען שלתאוריות השונות המשחזרות כמה עריכות משנה תורתיות אין ביסוס בהיסטוריוגרפיה של העולם הקדום , שכן אין הקבלה לתוספות ולתיקונים בטקסטים נתונים , אלא לשכתוב מלא שלהם . לדעת לונג , דווקא דרך כתיבתו של ספר דברי הימים יכולה להיות דוגמה לדרך כתיבתה של ההיסטוריה _המשנה תורתית . לעבודותיהם של הופמן , ואךסטרס ולונג נודעת חשיבות רבה במחקר המקרא , שכן הם הראו שיש קרבה בין היצירה המקראית לחיבורים היסטוריוגרפיים שנכתבו במערב מבחינת הז'אנר הספרותי ודרכי העיצוב הספרותיות . ביקורתם על ההבחנה שעשו חוקרים בין המקורות לבין העריכה _המשנה תורתית הייתה גם היא חשובה . אולם הכיוון שהלכו בו לא התקבע כזרם מרכזי במחקר הדויטרונומיסטי . דומני שהדבר נובע בעיקר מהעובדה שבמחקרים אלה לא הוכחה ההומוגניות הרעיונית 17 ה"ד הופמן , . 1980 לסקירה של תאוריה זו ולביקורת עליה ראו : מייס , , 1983 עמ' ; 14-10 אובריאן , , 1989 עמ' / 16 ואךקוילן , , 1996 עמ' ; 14-9 אייני קל , , 1996 עמ' , 14-13 ושם ספרות נוספת והפניות לחוקרים אשר הלכו בעקבות התזה הזו . 18 ה"ד הופמן , , 1980 עמ' . 318-316 , 270-154 , 21-15 19 ואךסטרס , 20 . 1983 ; 1981 ואךסטרס , , 1981 עמ' , 1983 ; 185-137 עמ' 362-354 , 321-292 ( ובעיקר עמ' 21 . ( 359-357 ראו לונג , , 1984 עמ' 22 . 30-15 על תאוריות אלה ראו בדיון שלהלן . 23 לונג התמודד גם עם טיעונים ספציפיים שהעלו חוקרים בזכות עריכות שנעשו בחלקן קודם לחורבן . כך למשל טען לונג , 1984 ) עמ' ( 17-16 שרעיון הבטחת הנצח לבית דוד אינו מעיד על זמן חיבורה של היצירה ואפילו לא על זמן חיבורם של חלקים מתוכה , שכן זוהי שפת ההגזמה המוכרת במזרח הקדום , וידוע ששימשה שושלות מלוכה כדי לבסס את הלגיטימיות שלהן .
|
|