|
|
עמוד:10
ששכנה שם זה מאות שנים נעשתה בתהליך מהיר למיעוט קטן בתוך רוב ערבי אדומי שהלך וביסס בהם את שלטונו . אם כך , בנקודת הזמן הזו של ימי שלטון בבל הושלם ביהודה מהפך דמוגרפי חסר תקדים , שבסופו הידלדלה אוכלוסיית _pKn ונותרה פחות ממחציתה . אבל החורבן , הגלות והמשבר הגדול היו גם הפתח לשלב חדש בתולדות העם והארץ . העילית הגולה בבבל נאלצה להסתגל לחיים בלא ארץ , בלא עם ובלא מקדש . היא נחשפה ונפתחה לתרבות ולדת הבבלית הקדומה , העשירה והחזקה ( ובמרוצת הזמן גם לתרבויות ולדתות שרווחו בתחומי האימפריה הפרסית , ( ופיתחה דפוסים חדשים של חיי קהילה ומערכת חדשה של אמונות , דעות ותפיסות היסטוריוגרפיות , אשר התאימו לקבוצה של גולים החיה כמיעוט קטן בארץ נכר . הצורך להבין את העבר ולעצב מחדש את חיי הרוח והדת , הביאו ליצירה ספרותית אינטנסיבית , חסרת תקדים בהיקפה ובחשיבותה . הייתה זו ראשיתה של יהדות חדשה — היהדות של ימי הבית השני . גם חייהם של רבים מבני הממלכה שנותרו בארצם בלא בית המלוכה , בלא המקדש ובלא הבירה העתיקה , חייבו לפתח תחליפים שעד לאותו זמן לא יכלו להתקיים . עצמתה הדתית והפולחנית של ירושלים בשלהי ימי קיומה של הממלכה , כמו גם מרכזיותה החברתית והפוליטית , מנעו התפתחות של מרכזים חלופיים , בעיקר מאז ימי הרפורמה של יאשיהו . גם עצמתו וקדושתו של בית המלוכה , וכוחה העצום של העילית הוותיקה , מנעו אפשרות של שינוי כל עוד המשיכו להתקיים . אולם לאחר היעלמותם נפתח פתח להיווצרותה של עילית חדשה , של מנהיגות מקומית חלופית בחסות הבבלים , ושל מרכזים שלטוניים ופולחניים אחרים . אוכלוסייה יהודאית גדולה נותרה בשני אזורים שבהם לא פגעו הבבלים : חבל בנימין שמצפון לירושלים וצפון הר יהודה שמדרום לעיר . באזורים אלה התכנסו לאחר חורבן ירושלים רבים מהנשארים ביהודה , ובהם החל תהליך השיקום של ה'נשארים' בחסות השלטון האימפריאלי הבבלי . תחת ירושלים החרבה הפכו הבבלים את מצפה שבחבל בנימין למרכזה של הפחווה שהקימו ביהודה . תחת בית דוד הם מינו את גדליהו בן אחיקם בן שפן , מהמשפחות המכובדות והידועות בארץ . תחת המקדש בירושלים , ובשעה שחורבותיו היו למקום עלייה לרגל של קבוצות קטנות ושל יחידים , החלו לקום מרכזי פולחן חלופיים ( מצפה , גבעון , בית אל ואולי אף שכם , ( שהתחרו זה בזה על מעמד הבכורה , אגב העלאה על נס של מסורות קדושה מתקופות קדומות בתולדות העם . לכל השינויים האלה הייתה משמעות חברתית , רעיונית ודתית חסרת תקדים , אשר מתבטאת בעיקר בפולמוסים שונים ששוקעו בספרות המקראית : מיהו 'יהודה' — העם הגולה בבבל או מי שנשארו בארץ ? האם מי שגלו הם מי שחטאו — ולכן גם נענשו ? האם מי שנשארו — עדות לכך שלא חטאו — זכאים לרשת את האדמות והרכוש של הגולים ? אם ירושלים אינה בירתו הנצחית של האל — מה יהיה עתה מעמדה ומה
|
|