ט. מסים והיטלים שונים

עמוד:100

ט . מסים והיטלים שונים מס ה"מירי" ( מ"אמירי , " שהוא [ המס ] של השליט ) היה המס הבסיסי שנגבה ברחבי האימפריה מכל תושביה , מוסלמים כלא מוסלמים , ונשלח לאוצר המדינה . בשונה ממס הג'זיה , שהיה מס גולגולת , נגבה המירי מיחידות אדמיניסטרטיביות , כלומר מטריטוריות מוגדרות ומהגרים בהן . מחוז ירושלים , למשל , היה חייב להעביר בכל שנה סכום קבוע שהושת עליו באיסתנבול , ומושל המחוז נהג לגבות את חלקו היחסי של כל כפר ועיר בסכום זה . בתוך העיר נדרשו תושבי כל שכונה לפרוע את חלקם במס המירי , והעומד בראשה היה גובה אותו מכל משפחה . היהודים , שבמאות הקודמות נחשבו כחלק מתושביהן של שכונות מוסלמיות בירושלים , שילמו את חלקם באמצעות ראשי הקהילה . במאה הי"ט כבר נתפס אזור מגוריהם כ"שכונת היהודים" וכך שילמו ( כמוהם כיהודי חברון ) את מס המירי עבור שכונתם . גובהו של המס 600 ) גרוש , ( שהיה נמוך מאוד בהשוואה למסי העדות הנוצריות , אינו מבטא כלל את גודלן היחסי של הקבוצות הללו , אלא את מצבן הכלכלי היחסי , כפי שנתפס בעיני השלטונות . הואיל ומס זה נגבה בכל שנה סביר להניח , כי לא הערכה ומשאלות לב הכתיבו את הסכום , אלא ידיעה של אפשרויות הלחץ על העדות והסיכויים למימושו ( תעודה מס' . ( 44 עם זאת נתפסו כל עדות המיעוטים — יהודים כנוצרים — כיחידה אחת , שחל ק ממסיה הוסב לכיסוי הוצאותיהן של יחידות הצבא המוצבות דרך קבע במצודת ירושלים ( תעודה מס' . ( 46 המסים וההיטלים האחרים — שאמנם לא היו קאנוניים , אך נגבו מן היהודים בכל שנה בשיעורים קבועים וזכו לשמות שונים " ) חיצוניים , " "חדשים , " מס הסוכר ) — לא נשלחו לאוצר המדינה , אלא הוחכרו דרך קבע לאישי ציבור מוסלמים . פונקציונרים של המערכת הדתית השלטונית ( מופתי , נקיב אל אשראף , ( ואף בני משפחות מוסלמיות נכבדות קיבלו זכות זו לכל ימי חייהם , לעתים אף הורישו אותה לצאצאיהם או מכרוה לבעלי שררה אחרים . גם מסים אלה לא נגבו מפרטים , אלא מהקהילה ככלל , ובדרך כלל מקופת הכנסות ההקדש שלה ( תעודות מס' . ( 48 , 47 , 45 , 44 , 43 , 42 , 41 , 40 , 39 , 38

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר