|
|
עמוד:10
היה הרב דואג למינויו של אדם שיעסוק רק בו — שחיטה . בשר משחיטתם של היהודים היה מצרך מבוקש מאוד גם על ידי בני הרוב המוסלמי , ביקוש שעורר את קנאתם ותחרותם של קצבים מוסלמים עוד בראשית המאה הט"ז . ואולם תחרות זו לא הפחיתה כלל את הביקוש המוסלמי , שכדי "להכשירו" נתבקשו מדי פעם , אף עד לשלהי התקופה העות'מאנית , חוות דעת הלכתיות אסלאמיות המתירות שחיטה יהודית על פי אסכולות המשפט השוררות בירושלים ( החנפית והשאפעית . ( ההתפתחות המיוחדת שהתחוללה במאה הי"ט הייתה בשעה שצריכת בשר משחיטה יהודית חדלה להיות מחלוקת בין דתית והפכה למחלוקת פנים דתית . בעבר הוכרו הספרדים בלבד , שהיו רוב מניין ובניין של יהודי ירושלים , כמי שמוציאים מתוכם את השוחטים המורשים מטעם השלטונות לספק את כל צורכי היהודים . בשנות השישים של המאה הי"ט , כאשר מספרם של בני הקהילה האשכנזית בירושלים היה בסימן עלייה , רצו גם הם ליהנות מן ההכנסות הנובעות מן השחיטה וממכירת בשר כשר לכל דורש . המתחים שנוצרו בין הקהילה הספרדית לקהילה האשכנזית על רקע זה הביאו ב 1867 לפנייה רשמית של ראשי האשכנזים ונכבדיהם אל מושל המחוז — הסמכות השלטונית הגבוהה ביותר בירושלים — ואל הקאדי לאשר מינוים של ארבעה שוחטים אשכנזים , להכריז על שחיטתם כחוקית ולאסור על כל אדם להתנגד למעשיהם בעתיד ( תעודה מס' . ( 8 הרב הראשי לירושלים היה אחראי , לעתים , גם על ענייני הקהילות של חברון ושל יפו ( כך ר' דוד חזן בראשית שנות השישים , תעודה מס' , ( 6 או על ייצוג ענייני בני קהילתו בפני אחיהם מקהילות אחרות ( צפת , למשל , תעודה מס' . ( 2 1 מורשה לקהילה מטעם השלטונות נ 2 ם 3 / 3 ם [ 1 י צוונו בר הציות הזה שיש לקבלו ולנהוג על פיו נתפרסם לכל העומד על [ תוכנו ] מקרב העדה הישראלית והקהילה היהודית בכלל המתגוררים והמסתופפים בעיר ירושלים תעודה ו 1 המספר שמימין מציין את מספר הכרך בארכיון בית הדין המוסלמי של ירושלים , ואילו זה שמשמאל — את מספר העמוד . 2 במקור : '' מרסום . " j במקור : "אל טאיפה אל אסראיליה ואל מלה אל מסויה . " אין כל הבדל תוכני בין שני שמות התואר הללו , אלא שוני של סגנון המאפשר גם חריזה " ) סג'ע . ( " השימוש במונח "מלה" לגבי עדות היהודים והנוצרים הוא חדש , יחסית , ומאפיין את השתרשותו של מוסד Miiiern באימפריה העותימאנית במאה הי"ט . במאות הקודמות שימשה מילה זו לציון העדה המוסלמית " ) אל מלה אל חנפיה . ( " וראה לעניין זה : כהן , שיטת המילת , עמ' 4 . 18-7 במקור : "אל קאטך . 5 במקור : "אל מג'אור . "
|
|