|
|
עמוד:13
אין כתיב כאן , אלא ויהי אור , כבר היה . " כלומר . ויאמר אלוהים יהי אור ומיד היה אור , בבר היה אור . הדוגמה מוכיחה שבמקרה זה המתרגם והדרשן לא שינו ולא הוסיפו הרבה , ובכל זאת הוסיפו משהו משלהם על הפסוק , אולי כדי לענות על שאלה כלשהי ואולי כדי להבהיר את הדברים גם מבלי שיישאלו . יש באן מעין פרשנות המגולמת בתוך התרגום . אך הדוגמה מעניינת גם מבחינה אחרת . ברור שקיים קשר בין התרגומים ובין המדרש , והדוגמה מוכיחה קיומו של קשר זה . פרשנות , בעיקרו של דבר , יכולה לענות על אחד משני צרכים ; היא יכולה לענות על העורך המיידי המתעורר בלבו של השומע שאיננו מבין מה אמרו לו והוא מבקש הסבר . כאשר לפנינו פסוק תמוה , או בלתי מובן או מלים מובנות שהקשרן איננו ברור , או שההקשר כשלעצמו ברור , אבל המסקנה העולה מתוך המעשה איננה ברורה , יש צורך בפרשנות . אם אנחנו שומעים , לדוגמה , על משה שבפרשת מי מריבה נגזר עליו שלא ייכנס ארצה , אפשר שהמלים המופיעות בפרשה מובנות , אך המשמעות הכוללת איננה מובנת , ולפחות אין היא מובנת מאליה . מה היה חטאו של משה ומדוע נגזרה עליו גזירה כה קשה לאחר שעמד _בבל בך הרבה משימות ותלאות וקשיים ? דבר זה איננו מובן לחלוטין . ואכן , פרשנות המקרא הרבתה לעסוק בשאלה זאת.- מה היה בדיוק חטאו של משהי אנחנו נראה שגם במקרא עצמו יש התייחסות לדבר . זהו , אם כן , סוג אחד של פרשנות : כזו שבאה להבהיר מלה , משפט או פסוק , או לפתור בעיה קצת יותר רחבה , ולהבין משמעות כללית העולה מנושא כלשהו שעניינו אינו ברור . פרשנות מסוג שונה היא פרשנות שבה אומר המפרש את אשר עם לבו , והוא משתמש במקרא _כנקודת מוצא כדי לומר את הדברים הללו . הווה אומר : הפסוק במקרא אינו בהכרח תמוה , אפשר שהוא בפני עצמו מובן ואין צורך להוסיף עליו דבר , אבל למפרש יש מה לומר , הוא רוצה להוסיף דברים משלו , והוא ימצא את האמתלא או את הניסוח המקראי , אשר נדמה לו שהוא מזמן את הפרשנות הזאת , וסביבו יבנה את מה שיש לו לומר . הדוגמה הבאה לקוחה מתחום המדרשים ולא מתחום התרגומים , היא קצת יותר ארוכה ומורכבת מזו שלעיל , וכדי להבינה נקדים כמה מלים על המדרשים שמתוכם היא לקוחה . בידוע , מצויים מדרשים לספרים שונים של התורה . שני מדרשי
|
|