|
|
עמוד:12
הדוגמה השלישית קשורה אף היא לימי דוד : אבשלום בן דוד רצח את אמנון אחיו , ברח לארץ גשור ושהה שם שלוש שנים . כאשר יואב , שר הצבא של דוד , נוכח לדעת כי דוד מתגעגע לאבשלום , הוא רצה לגרום לכך שדוד יורה להחזיר את אבשלום . לשם כך הוא זימן אישה חכמה מתקוע , שלכאורה סיפרה למלך את סיפורה האישי , בעוד מטרתה הייתה לשכנעו להחזיר את אבשלום בנו ( שמואל ב יג 38 יד . ( 24 היא סיפרה על אלמנותה , על שני בניה שרבו ביניהם והאחד הרג את אחיו , על המשפחה שרוצה להעניש את הבן ההורג ולהמיתו , ועל חששה ששם המשפחה ייכחד כתוצאה מהיעדר יורש . לאחר שדוד מבטיח כי יסייע לה , היא קושרת את הדברים שסיפרה למקרה אבשלום , ודוד נאות להחזירו מגשור . שלוש דוגמאות אלה , שבכולן משמש הסיפור כאמצעי שכנוע , די בהן ללמדנו על האופן שבו נתפס הסיפור בעולם המקראי : אמצעי ראשון במעלה לצרכים של שכנוע . ומאחר שגם ספרות המקרא מעוניינת לשכנע את נמעניה - קהל הקוראים או המאזינים , היא מרבה להשתמש בסיפורים כאמצעי להעברת מסריה . נראה כי כותבי הסיפורים שבמקרא היו משוכנעים שאם יספרו לקהלם על מעשי הנפלאות של ה' ועל האופן שבו הוא הושיע את עמו בשעות מצוקה ; אם לא יסתירו מקהלם את העובדה שגורלם נתון בידם ויספרו סיפורים המלמדים שציות לה' משתלם בעוד מרי וסרבנות גורמים עונש , אזי קהילת עובדי ה' תשמור על חלקה בברית ותהיה נאמנה לאלוהיה . כותבי הסיפורים שבמקרא סברו אפוא כי סיפור טוב הוא סיפור בעל עצמת שכנוע שלא ניתן לעמוד מולה , ומשום בך אין תמה שספרות זו , באינטראקציה עם נמעניה וכדי להטות אותם לעמדותיה , מרבה בסיפורים ותולה תקוות רבות בכוח השפעתם . הסיפורים שהגיעו לידינו כתובים . והנה , על אף שאין בידינו הוכחות של ממש , משוכנעים מרבית חוקרי המקרא כי בטרם הועלו הסיפורים על הכתב , לפחות חלקם הועברו מדור לדור כספרות שבעל פה , כאפוסים ובשירי עלילה שעניינם מעשי גבורה מקומיים או לאומיים . העלאת הסיפורים על הכתב לא נעשתה לשם מטרות של שעשוע בשעות של פנאי ולא לצרכים של בידור בערבים ארוכים של
|
|