|
|
עמוד:14
14 אין דבר כזה מוזיקה מזרחית • איימי הורוביץ היוצרים שבמרכזו . בחרתי להתמקד בשלושה מן היוצרים הבולטים ביותר בתחום — אביהו מדינה, זהר ארגוב וזהבה בן — שאחראים למיזוגן של שלל מסורות מוזיקליות, לגיבושו של צליל מזרחי חדשני ומזוהה, ולהובלתו של הצליל החדש הזה מן השכונות של יוצאי עדות המזרח אל לב לבה של הזירה הארצית . צורת הביטוי המוזיקלית החדשה הזאת נאבקה כנגד — ובה בעת העצימה — תצורות עדתיות וזהותיות חדשות, על רקע מרחביה התרבותיים השנויים במחלוקת ומקורותיה המסוכסכים של ישראל בשלהי המאה העשרים . אני פותחת את הספר בתיאור המפגש המקרי שלי עם המוזיקה הזאת באמצע שנות השמונים . בפרק הראשון אני מציגה את שיטות המחקר שלי ואת נקודות המוצא שלי כחוקרת, כמו גם את תפישתי הבסיסית, שרואה במזרחיות עניין זיקתי ושנוי במחלוקת . עלייתה וצמיחתה של המוזיקה המזרחית בישראל במהלך שנות השבעים נבעה, בין השאר, מהמצאת הרשמקול ( שאז נודע בשם “טייפ רקורדר“ ובינתיים נעשה מוצג מוזיאוני ) ומהחידושים הטכנולוגיים שאִפשרו את שכפולן של קלטות שמע ( “קסטות“ ) . תעשיית הקסטות המקומית שנוצרה בישראל היתה חלק מתופעה עולמית נרחבת יותר, שבמסגרתה קבוצות אתניות שנדחקו לשוליים תבעו להשמיע את קולן, למרות שנדחו בידי מוסדות הזרם המרכזי . אני חותמת את הפרק הראשון בהצגת המושגים “ילידוּיוֹת / זהויות תרבותיות מתנגשות“ ( dueling nativities ) ו"ניכוס נאות“ ( appropriate appropriation ) , במטרה לקרוא תיגר על תפישות שכיחות של ילידיוּת, ניכוס ומורשת . בניגוד לזווית האישית המאפיינת את הפרק הראשון, הפרק השני נפתח בסיפורה האישי של משפחה עיראקית – כורדית מירושלים, על יחסיה המורכבים והנמשכים עם המולדת הכורדית מחד גיסא והמולדת הישראלית מאידך גיסא . הפרק מתאר בתמצית את הנסיבות שתרמו לצמיחתה של קהילה מזרחית פן – עדתית בישראל, שמאגדת תחתיה קהילות מזרחיות שונות . בהסתמך על ספרים מעולים רבים שעסקו בתולדות העדוֹת בישראל, אני מספקת רקע ( קצר )
|
|