|
|
עמוד:10
10 נדים כרכבי בניגוד למונחים “מזרחית“ או “ערבית“, המונח “מוזיקה ים – תיכונית“ סייע בשעתו לאתר זהות תרבותית חלופית — שהיתה קרובה ומעוגנת יותר מבחינה גיאוגרפית ביחס לאירופה הרחוקה, אך גם לא רחוקה מדי מאירופה — אל מול “עוינות“ העולם הערבי או המזרח התיכון . המונח לא רק אִפשר את פריצת המוזיקה הים – תיכונית למיינסטרים הישראלי, אלא הֵקל על הצגת המורשת המוזיקלית היהודית של המשְׁרֶק והמגְרֶבּכתרבות גבוהה — בעקבות ייסוד התזמורות האנדלוסיות והפופולריזציה של מסורות פיוט ספרדיות . פתיחת הגבולות עם חלק ממדינות ערב השכנות אף אפשרה לכמה מוזיקאים ומוזיקאיות מזרחים — כמו זהבה בן ( שהיא אחת הדמויות המרכזיות בספרה של הורוביץ ) — להופיע מול קהל ערבי בערבית ולתבוע מחדש זהויות ערביות – יהודיות לא מקובעות . למרות שלקראת סוף המאה דעכו סיכויי הפלסטינים להקמת מדינה עצמאית ולהגדרה עצמית, התפתחות שהוליכה לאינתיפאדה השנייה, תהליך “התחייה התרבותית“ המזרחית רק התעצם בעשרים השנים האחרונות . * בניסיון להתחבר מחדש למורשת סביהם וסבתותיהם, לא מעט מוזיקאים מזרחים בני הדור השלישי מבקשים לשאוב השראה ממסורותיהם התרבותיות ולהפיק יצירות שורשיות ועכשוויות כאחת, במטרה להתחבר לקהילות המקור שלהם . האפשרות לנסוע חזרה למרוקו, או לחבור למהגרים עיראקים ותימנים באירופה ובצפון אמריקה, פתחה פתח לגיבוש זהויות נזילות המטשטשות את הקווים בין מולדת לפזורה, כמו גם בין ילידים, מהגרים ומתיישבים . אולם כפי שקרה כבר בעבר, בניסיונות לייצר זהויות מזרחיות וספרדיות המנותקות מן הרצף ההיסטורי שלהן עם תרבויות ערביות ואסלאמיות, * ” . Levy, Lital ( 2017 ) . “The Arab Jew Debates : Media, Culture, Politics, History Journal of Levantine Studies 7 ( 1 ) : 79 - 103 . אריה קיזל, הנרטיב המזרחי החדש בישראל . תל אביב : רסלינג, 2014 .
|
|