|
|
עמוד:9
הקדמה 9 לישראל בשנות התשעים, אימצו רגישויות תרבותיות מזרחיות בניסיון להשתלב בחברה הישראלית . * יתר על כן, מוזיקאים מזרחים רבים חוזרים כיום לשיר בדיאלקטים הערביים המקוריים של משפחותיהם, וזוהי תופעה מתרחבת אפילו בקרב הדור הצעיר של המזרחים — אלה שלא דיברו ערבית בבית, אך משתוקקים לשחזר זהויות תרבותיות ערביות באמצעות מוזיקה, ולהציב בכך תביעות פוליטיות חדשות . * * לתהליך הארוך הזה היו אחראים מגוון גורמים, אשר רבים מהם מפורטים בספר . איימי הורוביץ מפגינה קשב רב לפרטים אתנוגרפיים, ומתעדת את מאמציהם העיקשים של המזרחים לזכות בהכרה במוזיקה שלהם כשוות – ערך, מקורית וראויה למקום משלה במארג הזהות הישראלית . המאבקים שהורוביץ מתעדת נעים בין במות לאולפני הקלטה, כמו גם בין הרחוב למשכן הכנסת . טכנולוגיית הקסטות, שהפכה נגישה מאוד בשנות השבעים, עמדה בלב ההתפתחות הזאת, משום שהיא הפחיתה את עלויות ההקלטה ואפשרה הפצה המונית של הסוגה הים – תיכונית . היא נתמכה ברשת חלופית של בימות הופעה, מפיקי אירועים ואמרגנים . אבל ההכרה התרבותית לא הגיעה בלי הפגנות המוניות . אלה הובילו להישגים בכנסת, לעליית פוליטיקת הזהויות המזרחית בשנות השמונים, ולבסוף להכרה תרבותית הדרגתית בשנות התשעים . התהליך התעצם בעקבות הסכמי השלום עם מצרים ב – 1979 ומאוחר יותר עם ירדן ב – 1994 , כמו גם בעקבות הסכמי אוסלו שנחתמו עם ההנהגה הפלסטינית ב – 1993 וב – 1995 , אשר ביחד שיוו לערבים ולתרבותם אופי פחות מאיים . * - Prashizky, Anna ( 2022 ) . “Connecting Ethnicity and Space : the New Russian - Med iterranean Pop Culture in Israel’s Periphery . ” Journal of International Migration and Integration 23 ( 1 ) : 125 - 140 . Erez, Oded and Nadeem Karkabi ( 2019 ) . “Sounding Arabic : Postvernacular Modes * * of Performing the Arabic Language in Popular Music by Israeli Jews . ” Popular Music 38 ( 2 ) : 298 - 316 .
|
|