|
|
עמוד:10
10 לאותם אחוזים של המגזין ששמורים למודעות פרסומת, וכך נכרתה לפחות מחצית 1 * מה שכמובן לא יעלה על הדעת . הכתבה, ובנוסף לכך כמה מהדברים המסובכים יותר נדחסו ורודדו בצורה מוגזמת לחלוטין, מה שהיה מאכזב במיוחד כי, כפי שצוין קודם לכן, הדברים הכי מסובכים היו בדרך כלל גם הכי מעניינים . הנקודה כאן היא שהדבר שזה עתה רכשתם את האפשרות להוריד למחשב או לקבל לאי-מייל שלכם או מה שלא יהיה ( זה הוסבר לי כמה פעמים, אבל אני עדיין לא לגמרי מבין ) הוא המסמך המקורי הלא מקוצץ, כביכול גרסת הבמאי, עם כל המילים וללא חציצה של תצלומים חושניים של נערות תפוחות-שפתיים בג'ינס ‘דיזל' עם רוכסן חצי פתוח וכו' . 1 כאן עלי לציין שעורך הר"ס הזה, ששמו היה מר טונֶלי, מסר את גזֵרת האורך / שטח באהדה וברוח טובה, ושבאופן כללי הוא היה די מענטש לאורך כל תהליך העריכה הקוצצני להחריד שבא לאחר מכן, תהליך שכשלעצמו היה מזורז ולחוץ במידה בלתי רגילה מפני שממש באמצעו ( של התהליך ) הגיע מרחץ הדמים של ‘סופר טיוזדיי' ומקיין באמת עף מהמרוץ — מר טונלי למעשה צפה בשידור ההודעה של מקיין בטלוויזיה שבמשרד שלו תוך כדי שיחת הטלפון שבה ערכנו את סבב הקיצוצים הראשון — וככל הנראה הפחד של צמרת הרולינג סטון להיראות מטופשים חזר בשאגה למערכת הלימבית שלהם והם אמרו למר טונלי המסכן שמוכרחים לפתע-פתאום לדחוס את הכתבה כבר לגיליון הקרוב של ר"ס , אף על פי שהגיליון הזה היה אמור “להיסגר" ולרדת לדפוס תוך פחות מ- 48 שעות, ואם אתם יודעים משהו על התהליכים המגזיניים האינסופיים-בדרך-כלל של עריכה ובדיקת-עובדות והתקנה וסדר והגהות ותיקוני-סדר ועימוד והדפסה, תבינו למה הרוח הטובה של מר טונלי לכל אורכה של ההשתלשלות הזאת היתה ראויה לציון .
|
|