|
|
עמוד:14
14 | פתח דבר רבות מהדבקות בפמיניזם , עד כי דומה שהן רואות במגדר את אמת המידה המוחלטת שעל פיה יש למדוד כל דבר . חורה לי גם שהפמיניזם מצליח לעתים לעורר בי תחושת ניכור מעולם אמוני שלם , שהוא בשר מבשרי וחלק בלתי נפרד ממהותי . עם זאת , אני סבורה שמדובר בתנועה מהפכנית חשובה ביותר , המפיצה תוכנות מאלפות . נוסף על המסר הישיר של הפמיניזם , אפשר להפיק לקחים מהאתגרים שהוא מציב למסורת הדתית . מאמינים המתעלמים מאתגרים אלה יוצאים נפסדים . כמי שנולדה והתחנכה במשפחה רבנית אורתודוקסית , מאז ומתמיד ניחנתי בתודעה עצמית חזקה של היותי יהודייה דתית . למרבה המזל , אבי היה אדם תאב דעת , שחיבה יתרה היתה לו לספרים , ללמדנות , להוראה - ולבתו הקטנה . אף כי הוא העריץ וכיבד נשים עצמאיות , דומני שגישתו כלפי הפמיניזם היהודי - במידה שהזדמן לו להיתקל בתופעה זו - היתה דו-ערכית : הוא גילה סקרנות אך גם חשש מהמהפך הצפוי ממגמה זו לחיים היהודיים המסורתיים בצביון המוכר לו . עם זאת , בהיותי בתו היחידה עד שמלאו לי שתים-עשרה שנה , הוא ייחד חלק ניכר מזמנו וממאמציו כדי להעניק לי את החינוך היהודי הטוב ביותר האפשרי , ואף נטע בי את התחושה שהוא גאה בידע שרכשתי . מעולם לא גרמו לי להרגיש שמוטלים עלי סייגים כלשהם בתחום זה . אין פירוש הדבר שלא נתקלתי בבעיות מעצם היותי אישה יהודייה . אדרבה , ההפך הוא הנכון . הבעיות שהתנסיתי בהן היו קשורות להרגשה שאיני אלא צופה מבחוץ כל אימת שהגברים היושבים סביב השולחן שוחחו בענייני תורה בשעת סעודת השבת , בהעלותם טענות המפגינות בקיאות תלמודית ברמה שמעל ומעבר לכל מה שהקנו לי השיעורים הפרטיים בהדרכתו של אבי . הערצתי עד מאוד את תחושת המסירות הדתית ואת האנרגיה הרוחנית שאורחים אלה הקרינו . נתקפתי ברגשות קנאה כשהם תיארו את אווירת הלימוד בישיבות ואת שמחתם על שזכו לפגוש אנשים שהצטיירו בעיניהם כיראי שמים גדולים הראויים להערצה . מצאתי את עצמי מתוסכלת , ולעתים גם מושפלת , בשעת ההקפות של שמחת תורה בבית הכנסת , כשצהלות הריקודים והרינה בקעו מעזרת הגברים , בעוד ההשתתפות הפעילה היחידה מצד הנשים היתה לדחוף ולהשתחל על מנת לזכות במבט חטוף במתרחש . 2 2 . לתיעוד תסכול מסוג זה , כפי שנחווה באותן שנים , ראו מאמרי : תמר וולגלרנטר , "שמחת תורה בעזרת הנשים" , דעות , גיליון ח ) חנוכה תשי"ט ( , עמ' 3 - 16 .
|
|