|
|
עמוד:4
סילביה פוגלביזאוי, יחל "שרעבי ובכך לתרום לעשייה הלאומית, תוך שמירת תפקידיהן המשפחתיים, כפי שפירשו זאת ררוח המסורת היהודית ) רוזנברגפרידמז, ב , בספר זה ( . במחאות הזזתי המהפכנית של הגבול המגרי' לא אפשיא ת מימושי של השוויון דמיוחל _ ףהיה זה שוויון על בסיס של זהות, או שוויון על בסיס של שוני . בקיבוץ הורות להזזת הגבול המגדרי ולצמצום המרחב הפרטי, זכו הנשים לכאורה להשתחרר מהנורמות ומהערבים של "הבורגנות הדקדנטית" . יתרה מזו : על פי תקנון הקיבוץ הפכו החברות לבני אדם חופשיים שנהנו משוויון זכויות וחובות, כאינתווידואלים עצמאיים, ללא תלית, כלכלית או אחרת, בבן משפחה, יהיה זה אב, ' ^ אולםמעשית, הזזת הגבול המגדר', גם אם שינתה את הפרמטרים של אי השוויון דמגדרי לא ביטלה אותו, והוא המשיך להתקיים . אמנם בקיבוץ הצליחו החברות להשתלב במרחב הציבורי, אך השילוב היה חלקי בלבד ולא שוויוני . לרוב הודרו הנשים ממוקדי הכוח והסמכות, מעטות השתלבו בחקלאות והרוב נדרשו לעבוד כחינוך ו בשירותי הקיבוץ התפתחות זו ארעה למרות מאבקיהן ומאטציהן החוזרים ונשנים להפוך את החקלאות לעבודתן העיקרית; למרות דרישותיהן להיכלל במספרים משמעותיים יותר במוקדי הכוח של הקיבוץ ושל תנועת העבודה ולמרות בקשתן לתרום תרומה מקיפה יותר למסגרות מעין צבאיות בקיבוץ וביישוב כולו . 3 במקביל במרחב הפרטי, אף על פי שהחברות קיבלו, ומקצתן אף קידמו, את צמצומו הרדיקלי של מרחב זה ואת מיסודה של הלינה המשותפת, נעשה הדבר לרוב תוך ויתור קשה מצדן, מלווה בכאב עמוק, ולא פעם תוך הבעת צער על חוויית האימהות שרצו בה, ונלקחה מהן . הגברים, לעומת זאת, לא נדרשו להשתנות ונשמר בידיהם מונופול הסמכות במרחב הציבורי והפרטי כאחד, עובדה שהמחישה בעיני רבות את הפער ההולך ומתרחב בין האידיאל לבין המציאות . בקיבוץ הדתי, החתירה להקמת "חברה אחרת" אפשרה את כינונם של יחסי מגדר שוויוניים גם בתחום הדת . דבר זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בהופעתן החיצונית של החברות; בלימוד תורני לבנות; בתפילה משותפת עם החברים, או בריקודים מעורבים . אולם גם במסגרת זו המשיכו הנשים להיות מודרות ממוקדי היוקרה והסמכות בקהילה . למרות זאת, בשל תפיסתן כי עליהן להיות קודם כל "עזר כנגד", בחרו החברות לא לאתגר מציאות "חדשהישנה" זו ולהשלים איתה . באותה תקופה, ייסורי הלב והנפש של החברות מצאו את ביטויים בדרכים שונות . אחת מהן הייתה עזיבת הקיבוץ ומעבר למושב או לעיר כרי לגדל שם את ילדיהן . דרך אחרת הייתה כינון שיח ביקורתי חלופי, לעתים פומבי, באמצעות כתיבה לעיתונות הקיבוצית או התנועתית; ולעתים חשאי, כמעט מחתרתי, באמצעות כתיבת מכתבים, יומנים או ספרים, אשר לרוב נשארו מוסתרים מהעין הציבורית, ואשר רק היום מתחילים לזכות בהתייחסות ציבורית ומחקרית, ) ברלוביץ, בספר זה; שחם בספר זה ( . 3 ראו בין היתר : פוגלביזאוי, 9002; 0102; פלגי, 1998 ; 2002 Palgi et al, 1983 ; Lieblich, ] 14
|
|