|
עמוד:10
10 Świr , גם שְוויר ) — השוכנת ביערות נארוֹץ' ( Narocz ) , על שפת אגם סְוויר וממערב לאגם נארוֹץ' — ונדדה באזור וילנה עד יערות הפרטיזנים במערב ביילורוסיה . בני משפחתה נספו בגיא ההריגה פּוֹנאר ( Paneriai , Ponary ) , כעשרה קילומטרים מדרום לווילנה, בעקבות אקציה לחיסול הגטאות הקטנים באזורי ביילורוסיה שסופחו לגנרל-קומיסריאט ליטא בראשית אפריל 1943 . בזיכרונותיה של פישר, שהחלה לכתוב ב- ,1947 לאחר תום המלחמה, בעודה שוהה במחנה עקורים בברלין, היא לא רק מגוללת את קורותיה בהיותה אישה נרדפת בשנות המלחמה אלא גם מביעה בפתיחות יוצאת דופן את מחשבותיה ואת רגשותיה בזמן האירועים שחוותה ואף מהרהרת בהם במבט לאחור . היא מציינת בפתח הדבר כי העלתה את הדברים על הכתב כדי להנציח את הנרצחים, ולכן פירטה את שמות בני משפחתה שנספו ורואה בזיכרונותיה עדות וזיכרון להם . נראה שכתבה גם כדי לאזור כוח ולנסות לרפא את נפשה כדי שתוכל להמשיך בחייה למרות האובדן הכבד שחוותה, במעין כתיבה תרפויטית . פישר מאשימה באסון שפקד את היהודים לא רק את הרוצחים — הגרמנים הנאצים ועוזריהם — אלא גם את העולם שעמד מנגד בזמן שיהודי אירופה נרצחו, ולכן חשוב לה שהדורות הבאים יֵדעו מה קרה ממקור ראשון, מפי אישה שהייתה שם וחוותה על בשרה את הטרגדיה . פתח הדבר מקדים את כתב היד עצמו, זיכרונותיה המגוללים את קורותיה מתחילת הכיבוש הגרמני של ברית-המועצות עד השחרור, ואחר כך גם את נדודיה בשנים שלאחר המלחמה, את השיבה לעיירה, כפי שעשו ניצולים רבים, ואת ההכרה שאירופה כבר איננה מקום בטוח ליהודים . נוסף על כך, היא מקדישה קטעים קצרים לסיפור שהותה במחנה העקורים בברלין . בתור עדת ראייה היא כותבת על רציחות של יהודים בידי מקומיים בתחילת הכיבוש הגרמני, בשנת ,1941 ועל שיתוף הפעולה של המקומיים הלא-יהודים עם הגרמנים כל משך המלחמה, אולם
|
|