|
עמוד:13
פתח דבר 13 השער החמישי, ובהם דיונים על ההבט הנקבי בקבלה, ועל טיבו של הרע . אלה היו נושאים שעניינו אותו במשך שנים רבות והוא הקדיש להם תשומת לב רבה, לא רק במאמרים אלא גם בקורסים השונים שלימד באוניברסיטת תל-אביב . מאפיין יסודי בגישתו המחקרית של יעקבסון הוא הדגשת האחדות והגיבוש הפנימי המאפיינים את עולמם הרוחני של מושאי מחקרו . ואולי יש לומר להיפך : שבחר כמושאי מחקר דווקא הוגים שזיהה אצלם תכונות כאלה . כך, למשל, כתב כי “הגותו של המהר"ל הינה הגות מקורית מעמיקה, שגזרותיה השונות מצטרפות בבירור זו לזו ומתלכדות לכלל שיטה אחדותית, מקיפה ועקבית", וכי “ההפרדה בין כתבי המוסר של רמח"ל לחיבורי הקבלה שלו יכולה להיעשות רק במישור הספרותי . בבירורם הרעיוני יש לראותם מקשה אחת" . על התיאולוגיה של רש"ז כתב, כי היא “משנה רעיונית מגובשת וסדורה", ועל חסידות גור כתב, שענייני הגלות והגאולה הם “הציר שעליו סובבת והולכת שיטתה כולה" . ודווקא על רקע השיטה האחדותית שזיהה אצל כל אחד ממושאי מחקרו — היטיב לזהות היבטים וגוונים שונים של אותה אחדות, כמו וריאציות על נושא מוסיקלי . בכל אחד ממחקריו עמד הן על תשתיות תיאולוגית הן על צווים אתיים המוצגים בפני האדם, ועל הזיקות המעגליות בין שני התחומים . הוא גם הדגיש את היחסים הדיאלקטיים בין המושגים הדתיים שחקר . וכך, מחקריו סובבים במידה רבה על היחסים בין ראשית ואחרית, אמת ואמונה, גלות וגאולה, הרע והתקדשותו, ערבוביה וסדר . סוד העומק של מחקריו אולי טמון בתנועה המתמדת הזו שבין דיון בגיוון לבין הדגשת האחדות . יורם יעקבסון לא כתב רק לקהילת החוקרים . פרסומיו המוכרים יותר — שזכו לאהדה בקרב סטודנטים לדורותיהם — הם שני הספרונים שפרסם במסגרת "האוניברסיטה המשודרת" : "מקבלת האר"י עד החסידות" ( 1984 ) ו"תורתה של החסידות" ( 1985 ) , שני הספרים הופיעו גם בתרגומים לשפות אחרות . יש לומר משהו גם על סגנונו של יעקבסון . הן במחקריו האקדמיים הן בספרוניו הפופולריים ניכר סגנון בהיר, מצוחצח, רב תנופה ונטול ז‘רגון אקדמי . כתיבתו מתאפיינת בנרטיביות שבה הכוחות הפועלים במציאות הרוחנית — ה"אין" וה"יש", ה"טבע" וה"נשמה" — מקבלים חיים משלהם . הכתיבה העיונית נטענת באנרגיה מיתית, המושכת את תשומת לב הקוראים והופכת אותם לצופים מקרוב — באמצעות הטקסטים — בדרמה הרוחנית שבמוקד הדיון . יעקבסון המורה התייחד בכך שסגנונו הכתוב היה במידה רבה גם סגנונו שבעל פה . כמו רבים שפקדו את שיעוריו של יורם גם אני השתאיתי כל פעם מחדש מן המרצה המחונן . לאולם ההרצאות או לכיתת הלימוד היה נכנס ללא
|
|