|
עמוד:14
14 עירית קינן ועירית הרבון 2 לאחר לכך היא קריסת השירותים החברתיים בצפון הארץ בתקופת המלחמה, שנים ארוכות של הפרטתם האגרסיבית . לדבריה, משמעותה של ההפרטה הגורפת היא שהמדינה לא הפגינה סולידריות עם אזרחיה . מניין אם כן, היא תוהה, יגייסו תושבי הצפון את המחויבות הנדרשת לחוסן ולהתמודדות עם האתגר הכבד שהציבה המלחמה ? מחקרים מראים שהדרך להרחבת תפיסת הביטחון לנושאים אזרחיים מצריכה שינוי תפיסתי בקרב מקבלי ההחלטות, וכן מעורבות ומחויבות של החברה האזרחית ( 2014 Ullman, ) . אנו, עורכות הספר, מקוות שהמאמרים בו יתרמו להבנה מעמיקה של הנושא, ובכך יאפשרו לציבור בישראל לתבוע את הבעלות האזרחית על הביטחון, ולהציבה כשוות ערך לביטחון הצבאי . * הקובץ פותח במאמרן של עירית הרבון ועירית קינן, המתמקד באופן שבו ממוסגרות בישראל סוגיות של זהות כאיום קיומי על המדינה . המאמר בוחן את השלכותיו של מסגור זה על אופייה של הדמוקרטיה הישראלית, על זכויות היסוד האזרחיות-פוליטיות ועל תחושת הביטחון האזרחי-פוליטי של האזרחיות והאזרחים . הכותבות טוענות כי בעשור האחרון פועלות ממשלות ישראל לסקיוריטיזציה של הזהות היהודית של מדינת ישראל . הזהות מוצגת כנתונה תחת איום קיומי, שממנו נובע הכרח כביכול להצר את צעדיהם של כל מי שנתפסים כמסכנים אותה מבחוץ ומבפנים . המאמר בוחן את הפרקטיקות שבהן נוקטות ממשלות ישראל לצורך כך ואת השלכותיהן על הביטחון האזרחי של אזרחי ישראל . יגיל לוי טוען במאמרו כי משנות האלפיים מתפתחת מיליטריזציה חדשה של השיח הביטחוני בישראל, אשר לה השלכות על הפחתת ערך הביטחון שמספקת המדינה לאזרחיה . למיליטריזציה החדשה שלושה מאפיינים ייחודיים : הדיון בשימוש בכוח מתנתק עוד יותר מההיגיון המדיני שאמור לכונן אותו, הצבא ובני בריתו אינם הנשאים המרכזיים של השיח שהוא אזרחי במהותו, ומתגברת הדה-הומניזציה של אוכלוסיית האויב . שני מחוללים מרכזיים יש לתהליך זה — החתירה ללגיטימציה של השימוש בכוח והמאבק על משמעות והכרה בין הקבוצות החברתיות המשרתות בצבא . דניאל בר-טל דן במאמרו ברגש הפחד העומד במרכז החוויה של האוכלוסייה בישראל ובשימוש שמנהיגים עושים בו באופן שמבנה בשיטתיות ובעקביות 2 על קריסת השירותים החברתיים במלחמת לבנון השנייה ראו בקובץ המאמרים : ש י ר ו ת י ר ו ו ח ה , ב ר י א ו ת ו ח י נ ו ך ב ש ע ת ח י ר ו ם : ל ק ח י ם מ מ ל ח מ ת ל ב נ ו ן ה ש נ י י ה, בעריכת פייסל עזאיזה, ניצה נחמיאס ומירי כהן ( 2010 ) .
|
|