פתח דבר

עמוד:12

12 אך קהל הקוראים דיבר אחרת . בשנת 1998 , לאחר ביקורו של ורבה בישראל ופרסום ספר זיכרונותיו בעברית, הטלפון בחדרי לא חדל מלצלצל . אזרחים מכל שכבות העם, בהם אפילו סטודנטים להיסטוריה, עדכנו אותי כי מעולם לא שמעו על הסיפור : לא בבית ספרם, לא בספרי הלימוד של ילדיהם ונכדיהם, לא במסעות לאושויץ-בירקנאו ואף לא בעצרות יום השואה . "מי יודע", אמר לי אחד המטלפנים, "לולא הבאת את אחרון הבורחים שנותר בחיים לישראל ייתכן ולא היינו יודעים על סיפור גבורה מופלא זה עד היום" . ואמנם, אחרי מותו של וורבה ניכר שינוי מה בשיח : "הסיפור צריך להכתב בספרי הלימוד לבתי הספר", נטען בעיתונות, שהרי "מדובר במעשה גבורה בלתי רגיל" . 6 אך הדרתם הממושכת של הבורחים מאושוויץ-בירקנאו מבמת הגבורה הישראלית לא נתנה לי מנוח . עד לאותה עת, הדרת קולם האותנטי של נותני עדות הייתה מוכרת לי רק ממשפטי אונס, אך לא ממשפט ההיסטוריה של השואה . 7 הבטחתי לעצמי להמשיך לחקור את התופעה . אסתי דפקה על דלתי, וביקשה תשובות לשאלות אחרות . הייתי קצרת רוח . "יש רק שאלה אחת המרתקת אותי בימים אלו" אמרתי לה . "אם קולו של בורח יהודי נועז מאושוויץ-בירקנאו ופרטיזן שזכה לאות הגבורה הגבוה ביותר בארץ מולדתו, סלובקיה, יכול להיות מוסט מסדר היום הלאומי הישראלי כסיפור גבורה שאינו ‘ראוי' דיו, מהי הבמה אותה מקצה ההיסטוריה לסיפורה של אישה, המנסה לשרוד בשדה הקרב המגדרי שלה בעת מלחמה ולאחריה ? האם היית רוצה להצטרף אלי למסע לבירור עניין מרתק זה" ? אסתי : היססתי . רותי שמה לב להיסוסי וניסתה לקרב אותי אל הנושא . היא הביאה לידיעתי את השמועות לפיהן נהג מרדכי רומקובסקי, "מלך היהודים" של גטו לודז', לנצל מינית ילדים וילדות שחסו בבית היתומים אותו 6 אלבוים, 2006 . 7 שקד, 2000 .

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר