מבוא

עמוד:13

13 מבוא סולומון- גודו ( Solomon – Godeau ) כינתה ‘רה- מודרניזם‘ ) Re - Modernism ( . 3 נדמה שקיים פער בין מה שהתרחש למעשה ובין המקום שעשור זה קיבל בהיסטוריוגרפיה האמנותית – העולמית והמקומית גם יחד – מעין דיסוננס תפיסתי שעורך כתב העת האמריקני Artforum כינה ‘הפער של שנות השמונים‘ ) The 80 ’ s Gap ( . 4 אפשר אפוא לומר שהפער בהיסטוריוגרפיה יצר מצב פרדוקסלי של דילוג על השיח הדורי מתוך חוסר הערכה למה שהתרחש בו, לצד התמקדות באמנים ובאמניות, לרוב ללא עניין מיוחד במה שיצרו באותן שנים מכוננות . קשה להציב גבולות כרונולוגיים ברורים לפעילות אמנותית . כדי לתחום אותה אנו נזקקים לאירועים מכוננים הן בשדה האמנות והן בשדה החברתי- פוליטי, אירועים שהיו בתשתית התודעה הדורית המתהווה . ככלל אפשר להכליל בהגדרה של ‘דור השמונים‘ אמניות ואמנים ילידי שנות החמישים, העשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל . האם יש להם מכנה משותף מלבד תיחום זמן זה, שלכאורה נראה שרירותי ? בעקבות פרדריק ג‘יימסון ( Jameson ) אטען שעל תיחום של תרבות ואמנות בזמן אפשר לדבר באמצעות מושג מרכזי שמופיע בהגותו : ‘דומיננטיות תרבותית‘ ) Cultural Dominant ( . 5 מושג זה, שבעזרתו פיתח את תפיסת תיחום הזמן שלו ( פריודיזציה ) , אינו מתייחס לסגנון אמנות מסוים ויש בו מידה של גמישות שמאפשרת לו לעסוק בתופעות שהריבוי הוא אחד הפרמטרים העיקריים בהן . בספר זה אני מבקשת לשרטט את דיוקנו רב- הפנים של אותו דור צעיר של אמנים ואמניות שבשנות השמונים כוננו בפעילותם שינוי בשדה האמנות בישראל . רובם היו בתחילת דרכם האמנותית, אחרים חזרו מלימודים בחוץ לארץ והביאו לשדה המקומי רוח אחרת, כשמה של התערוכה שהוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות כבר ב- 1981 וסימנה את תחילתו של המפנה . נדמה אפוא שלדור שנות השמונים לא היו רק מאפיינים הקשריים, אלא שנוכחותו האינטנסיבית ורבת- ההיקף בעשייה האמנותית של אותן שנים הביאה לידי מפנים מדיומליים, סגנוניים ותמטיים שאימצו גם אחרים, ובכך יצרו את רוח התקופה . התודעה הדורית התעצבה בצל מאורעות שנחוו כטראומה ברמה הקולקטיבית : שנות פרֵדה ותפנית בחברה הישראלית, שנים של תסיסה, משבר ואכזבה בקרב הקבוצות שאיבדו את מקומן ההגמוני בשׂדרה המרכזית של החברה הישראלית בזמן שקבוצות אחרות גיששו את דרכן ונאבקו על זהותן ועל זכויותיהן . כל אלה באו לידי ביטוי לא רק במישור התמטי, אלא גם בהתארגנות מחודשת של שדות התרבות בכלל ושל האמנות בפרט . מלחמת יום הכיפורים ולאחריה מלחמת לבנון הראשונה והאנתפאדה הראשונה באמצע שנות השמונים היו קו פרשת המים לציבור היהודי והערבי בישראל . האנתפאדה סגרה באבחה אחת את הפער התודעתי שעד אז לא השיג את עומק השינוי שהתלווה לאירועים אלה . לנוכח מציאות מדינית זו לצד תהליכי הפרטה כלכליים והתפרקותם של המיתוסים שכוננו את זהותן של קבוצות ויחידים בישראל, ניצב עתה דור שלם של יוצרים צעירים, שזהותו התפצלה לזהויות מרוסקות, לעתים מצטלבות, לעתים מוכללות . על הרקע הזה נוצרו יחסי גומלין מורכבים בין החברתי, הכלכלי, הפוליטי והתרבותי ובין הפעילות האמנותית של דור האמניות והאמנים הצעירים . תנאים ייחודיים אלה הבחינו את אופן פעילותו של דור זה משאר הכוחות בשדה האמנות במהלך העשור, שבעצם לא נתפס כחטיבת זמן אחת . החלוקה לפרקי זמן בתוך עשור השמונים מעלה אפוא שאלות מִשנה בדבר

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא