|
|
עמוד:10
המוסיקה של המהפכה | 10 | כל הדרכים והפגעים / לשווא, רק שם מותר לנוח, לרוות קצת נחת / מניסיון חייךָ שלעולם לא ניתן חינם / לפני אובדן שרידי חיוניותו" . ה"דרך" בעולמו של זך, עוד משיריו המוקדמים, היא סימן ברור של התמודדות עיקשת עם העולם האלתרמני, שכן בעולמו של האחרון כרוכה הופעת הדרך בהופעתו של הניגון — אותו "ניגון" שנזנח לשווא ( וכלום יימצאו שרידיו של ניגון זה בשורה כמו "רק בירוק לא היו כל הדרכים והפגעים / לשווא" ? ) ; "ניגון" שרדף את זך שנים ארוכות, ואין הוא אלא ביטוי מורכב מאין כמותו של מערכת היחסים אדם—עולם . המציאות הנופית המופשטת לחלוטין של הפואמה "מזמור שיר לירוק", שמבחינה זו אינה שונה משירים אחרים של זך, הופעותיה של ה"דרך" בפואמה זו ( בשירים רבים של זך ה"דרך" שנמחקה מן התוכן — כדי לטשטש את עקבותיו של ה"ניגון" — מצאה לה ביטוי צורני, בבחינת "שיבת המודחק", בדמות אפקט החזרה ) , הדינמיות של הפואמה הנוכחית, שגם היא אינה אלא דינמיות של עולם אמורפי — כל אלה מוליכות שוב ושוב אל פסוק אלתרמני נודע : "הנה העצים במלמול עליהם" ( במקרה או שלא במקרה, מסתתר פסוק זה בשיר אחר שכונס בספרו זה של זך : "הנה העצים כבר קוראים בשמךָ" ) . כלום "מזמור שיר לירוק" אינו אלא ניסיונו של זך "בלבם לנגוע" — לגעת בעולם בדרך ההתנסות — ניסיון שנידון מראש לכישלון ? אין לדעת . כך או כך, השיר משמש נקודת מוצא הולמת לדיון שספר זה, שהקורא אוחז בידו, מבקש לעורר — מקומו של אותו "ניגון" נוכח - נעדר בעולמו של זך ; שאלה הקשורה ביחסיו המורכבים של זך עם העולם האלתרמני, וביחסיו עם העולם בכלל . * * * נתן זך, כידוע, היה בין מכונניה של פואטיקה שיסודותיה נותרו איתנים גם היום — כשישה עשורים לאחר שיובאה אל שדה השירה העברית
|
|