|
|
עמוד:14
אוהבים מוכי ירח 41׀ רוזנצווייג משנת 1926 . במכתב זה הוא מבטא את דאגתו העמוקה׀ מן התוצאות ההרסניות של תחיית העברית כשפה מדוברת המנותקת ממקורותיה המקודשים . "חילון השפה אינו אלא דיבור בעלמא, מליצה בלבד . אי אפשר, למעשה, לרוקן את המילים, המלאות עד להתפוצץ, אלא במחיר הפקרת השפה עצמה [ . . . ] יוצרי התנועה החדשה, לאושרם, האמינו אמונה עיוורת, עד לעיקשות, בכח הקסמים של השפה [ . . . ] ואילו הם הילכו — ועדין מהלכים — כמרותקים על פני תהום [ . . . ] הלוואי וקלות הדעת שהנחתה אותנו 3 כעבור ארבעים לדרך האפוקליפטית הזאת, לא תגרום לאובדננו" . שנה, במסה על עגנון, שלום נשמע פחות אפוקליפטי . תחיית העברית כבר אינה תופעה חדשה ונראית בעיניו פחות מאיימת בגילומה האנרכי ( אפילו במכתב מ- 1926 היתה החרדה שלו מהולה בהיקסמות מהממד הדמוני של השפה ) . מעל הכול, גישתו של שלום שונה כעת משום שמסה זו היא מחווה לדרכים שבהן עגנון מנציח בפרוזה שלו את הדיה הקדומים של השפה העברית . לעומת בני זמנו, שרוקנו את לשון הקודש וראו בתנ"ך טקסט לאומי, עגנון, טוען שלום, הוא הסופר העברי המודרני היחידי שהוא "יורשה של כוליות המסורת היהודית", הסופר היחידי אשר מכיר באופן אינטימי הן את העולם המסורתי והן את התרבות החילונית . ככזה הוא מחזיק בכוח ייחודי לעמוד על "פרשת הדרכים" ולבטא תחינה תרבותית עמוקה בשם האוצר הספרותי שניסה להציל בכתביו . 3 ג' שלום, "הצהרת אמונים לשפה שלנו", עוד דבר, תל אביב : עם עובד, ,1989 עמ' 59 - 60 . על מכתב זה כתבו רבים . ראו ג' שחר, שארית ההתגלות : החוק, הגוף ושאלת הספרות, ירושלים : מוסד ביאליק, 2011 ; R . Alter, Necessary Angels : Tradition and Modernity in Kaf ka, Benjamin, and Scholem, Cambridge : Harvard University Press, pp . 35 – 38 ; J . Derrida, “The Eyes of Language : The Abyss and 1991, the Volcano”, G . Anijar ( ed . ) , Acts of Religion , New York – London : Routledge, 2002, pp . 189 – 227 ; S . Mosès, The Angel of History : Rosenzweig, Benjamin, Scholem ( English transl . by B . Harshav ) , Stanford : Stanford University Press, 2009, pp . 168 – 182
|
|