|
|
עמוד:11
מבוא אינני מכיר עמדה עכשווית המייסדת נקיטת עמדה ביקורתית כלפי שמיא ממש, תמונה של דתיות ונאמנות דתית על התכחשות מודעת ומפורשת לשלמות המוסרית המוחלטת של האל . עניינו של ספר זה הוא בדיוק בתפיסה כזאת של ברית הדת היהודית ; תפיסה המזהה נאמנות ומחויבות דתית כנכונות להתחייב לשותפות הכרותה בין בעלי ברית המודעים לאי-שלמותם . מטרת בירורי נוגעת פחות להיבטים התאולוגיים של תמונת עולמה הדתי, ויותר למאפייני הדתיות העולים ממנה : מושגי הריבונות והאחריות, מושג עבודת ה׳, תפיסת תלמוד התורה והתפתחות ההלכה, דרכי התפילה ומושג הנבואה, תמונת המציאות הטבעית וההיסטורית ועוד, המעצבים בה את עמידתו הדתית של המאמין . למותר לציין שתפיסה דתית כזאת חפה מכל מרכיב של דיכוי השיפוט הערכי, כניעה וצידוק דין מצידו של המאמין . אולם, אין מדובר בניסיון אנליטי ותאורטי גרידא מצידי להתחקות אחרי אפשרות הגותית-דתית שהשעה יפה לה אולי, אף שמקומה נפקד ממפת שיח הדתיות העכשווי . נקודת המוצא של ספר זה היא שקוֹלה של ראיית עולם ״עימותית״-דתית כזאת נמנה עם קולותיה המרכזיים והאותנטיים ביותר של ספרות חז״ל ; שאף שספרות זאת נותנת ביטוי חד וברור לתפיסת דתיות יהודית צייתנית ומצדקת-דין, המניחה בבסיסה את כליל השלמות המוסרית של האל ומעניקה סמכות מוחלטת למקורות הסמכות האחרים של היהדות, אין זה בשום פנים ואופן קולה היחיד . טענת הספר היא שניתן לזהות בספרות זו קול נוסף, ברור ומודע לעצמו, המייסד את מושגי הנאמנות והמחויבות הדתית, את דיספוזיציות היסוד של לומד התורה והעומד בתפילה, את תפיסת הסמכות של רשויות ההלכה, את מושג הקנון הדתי ודרכי פירושו, את תפקיד הנביא ואת היחס הראוי לבני דתות ותרבויות אחרות, על כפירה גלויה ומפורשת בשלמות המוסרית המוחלטת של כל מקורות הסמכות של הדת היהודית, ובכלל זה של האל עצמו . זהו קול המסרב, לפיכך, להעניק סמכות מוחלטת לאף אחד מהם, כולל לאל ! מכך יובן שלטענת ספר זה ספרות חז״ל חובקת מחלוקת יסוד על עצם מושג הדתיות וגדריה ; שהיא חלוקה בינה לבין עצמה, אפשר לומר, על עצם הפרויקט של עצמה ; שהיא מזמנת ללומדיה שתי תפיסות יסוד שונות בתכלית של דתיות יהודית המצויות במתח עמוק, חריף ובלתי ניתן לגישור, תוך שהיא נמנעת מלהכריע ביניהן בגלוי ( אף שהיא עושה זאת אף עושה, כפי שאטען, במובלע ) . לעומת הצייתנות הכנועה המוכרת, המאפיינת את תפיסת המחויבות והנאמנות הדתית של הגישה הראשונה, הגישה השנייה מזהה נאמנות דתית עם אימוץ עמדה ביקורתית בונה כלפי הכתוב בכתבי הקודש, כלפי ההלכה הפסוקה, כלפי שיקול הדעת הרטמן, מסיני לציון, חלק ראשון . לביקורת על עמדת הרטמן ברוח זאת ראה פיש, הרטמן .
|
|