מבוא

מתוך:  > ברית עימות > מבוא

עמוד:10

0 ברית עימות האל, או על ידי תחושת ההתעלות ורחישת האמון במצוותיו לנוכח כל-ידיעתו וכל- טובו . ענייני בספר זה אינו באין-האונים ורפיון הידיים הכנוע המאפיין דתיוּת של אלם וקבלת הדין ( quietism ו- resignation ) אל מול כל-כוחו נורא ההוד של האל, אלא בתחושת ראוּיות הדרך והנכונות לצדֵק את דרכי האל ומצוותיו המאפיינות דתיוּת של ציות מדעת וצידוק הדין הנובעים מהנחת כל-טובו של האל וכליל-שלמות דינו . כך או כך, התפילה לאל מצטמצמת בפי מאמיניו לביטויי אהבה והתפעלות, לשירת הלל והודיה ולבקשת חסד, רחמים ומחילה, וכאשר לאמונה בשלמות האלוהית המוחלטת נלווית אמונה בהשגחה פרטית שלמה – שיקול דעתו המוסרי של המאמין אינו רק מדוכא, אלא משתבש כולו . שכן, אם מוסריות האל שלמה והוא משגיח כול – אין אדם יכול באמת לחולל רע . הוא יכול לחרוש רעה, כמובן, ולעשות כל שביכולתו לבצע את זממו, אך לעולם לא יוכל לגרום לזולתו סבל שלא היה מגיע לו בדין . ואם אין בכוחו של אדם לשנות או להשפיע על מה שראוי להתארע בלאו הכי, אזי אין הוא יכול להיחשב אחראי באמת לזולתו או לסביבתו, ואחריותו מצטמצמת לשליטה עצמית ולתיקון מניעיו וכוונותיו . שכן, בעולם המושגח על ידי דיין אמת כוונותיו של הפועל עלולות להיחשב רעות, אבל תוצאת פעולתו תהיה תמיד רצויה ! תאולוגים ופילוסופים של הדת, יהודים ושאינם יהודים, הגיבו לביקורת זו בדרכים שונות, מי במובלע ומי במפורש . יש הרואים בהשעיה ובריסון השיפוט המוסרי-ערכי ויש מי שמתעקשים מטעמים לנוכח צו האל את מבחנה העליון של המחויבות הדתית, שונים שכניעות וקבלת דין כזאת מנוגדות באופן עמוק לטיב האחריות שהדת מטילה על מאמיניה . נימוקי האחרונים, הן ביחס לפעולת האל בעולם והן ביחס לאמיתות דברו, מתגדרים בדרך כלל במרחק שהם שמים בין מרחב הפעולה, הכוונה והשיפוט האלוהיים לבין מרחב ההתנסות וההבנה האנושית והניסיונות האנושיים לרדת לסוף באשר אלה הן עמדות קרובות לגישה האינטרפרטיביסטית באתיקה,דעתו של האל . הן מחייבות ומעודדות אמנם נקיטת עמדה ביקורתית כחלק מהדיספוזיציה של האדם הדתי, אך מבלי שהיא תינקט ביסודו של דבר כלפי מושאי הפרשנות אלא רק כלפי מעשה הפרשנות – ביקורת המבטאת בסופו של דבר ספקנות עצמית של הפרשן כלפי ניסיונותיו להבין את המוטל עליו, ונקיטת עמדה ביקורתית כלפי מאמצי עמיתיו . ואולם בתוך כל מגוון הדעות הללו, ובכלל זה הגותו של דוד הרטמן, הרואה בחיוב טיעון זה מציץ מבין כל שיטי חיבורו האמיץ של דניאל הרטמן, הצבת האל שני . ראה שגיא, יהדות, דת ומוסר, בעיקר חלק ראשון, ומובאות שם . ראה למשל רוס, ארמון התורה, בעיקר חלק IV . על אינטרפרטיביזם אתי ראה וולצר, פרשנות וביקורת ; סריניוואסן, פרשנות ותבונה ; פיש ובנבג׳י, המבט מבפנים, בעיקר פרק .

הוצאת אוניברסיטת בר אילן

מכון שלום הרטמן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר