|
|
עמוד:12
12 חמוטל צמיר לַשָּׁוְא בְּכַנְפֵי שֶׂכְוִי צָרַרְתִּי צְרוֹר פְּשָׁעָי — וּבְאָכְלִי כְּנַף שִׁקּוּץ, אָשָׁם בַּעַל כְּנָפַיִם, שָׁבוּ עִמּוֹ יַחַד חַטְּאֹתַי לְתוֹךְ מֵעָי . שני השירים הראשונים של ביאליק מעמידים אפוא במרכזם את הגוף ותהליכים של הכנָסַת חומרים אליו והוצאתם . אלה הם שירי-בוסר עממיים ברוחם, מַהֲתָלות אדולסצנטיות וולגאריות-משהו, ואולי קל לפטור אותם בטענה שהם חסרי כל חשיבות ; אבל פרי-בוסר דרכו להבשיל, ושירים ראשונים הם לעתים קרובות כניצנים שעתידים להיפתח או כחיפושי-דרך שיובילו לאנשהו — כלומר הם מבשרים, מכילים ומגלמים, בגירסה ראשונית, נושאים וסגנונות שיעסיקו את המשורר בהמשך ויזכו לפיתוח . כבר בשני שירי הבכורה האלה של ביאליק אפשר לראות שהגוּפני נקשר בתהליכים רוחניים ותיאולוגיים, ואפילו ארס-פואטיים : האכילה הגסה של הצדיק, המובילה לעצירוּת, מתפרשת גם כמעין נתק בינו לאלהים, או לפחות כמצב שמצריך התערבות של אחרים לטובתו — מה שמוביל להקבלה הניגודית הסאטירית בין צינורות העיכול שנסתמו בגופו של הצדיק לבין צינורות התקשורת הפתוחים בין החסידים ל"פַּמַּלְיָא שֶׁל מַעְלָה", שבהם עוברות התפילות : מלים ורגשות, הנשלחים כלפי מעלה במטרה להשפיע על המציאות ולתקן אותה ( וגם התיקון עצמו פירושו פתיחת צינורות — בגופו של הרב ) . מתחת ליחסים ההרמוניים בין הצדיק לחסידיו מבצבצת ביקורת מתנגדית על הצדיק שמשתעבד לגשמיוּת באופן שאינו מוביל ליתר דבקות וקדושה אלא, ההפך, גורם לו סבל וגם הופך אותו לנלעג ; ויש כאן גם שמץ של ביקורת מעמדית, ואף של מאבק בין-דורי, כשהצדיק הסמכותי והמקודש הופך נלעג ומגוחך, כוחו הופך לחולשה, ואילו חסידיו-תלמידיו מקבלים כוח-השפעה רב וערוצי תקשורת פתוחים בעולמות הגבוהים . גם ב"חטאת אשם", אכילת התרנגול כרוכה באכילת המשמעויות הסמליות ו / או המטונימיות שלו, כתרנגול ש"סָפַח" אליו את כל החטאים . ההומור נוצר כאן על-ידי הערבוב בין המימד החומרי והרוחני, שכרוך גם בטשטוש ההבדל בין המשמעות הקונקרטית של
|
|