|
|
עמוד:12
[ 12 ] בשעתה, הכּתיבה הפובליציסטית הייתה חלק בלתי-נפרד ממעמדה של רביקוביץ בקהילת הספרות . למעשה, מאז לאה גולדברג, שפרסמה מאות רשימות עיתונות מאמצע שנות השלושים עד תחילת שנות השישים של המאה העשרים, לא הייתה עוד בתרבות העברית משוררת-מבקרת שהפגינה נוכחות כה בולטת בעיתונות תקופתה כדליה רביקוביץ . במהלך שנות השישים היא פרסמה עשרות רשימות ביקורת ודעה בבמות שונות, ולאחר הפסקה של כעשור שָבָה לכתיבה ביקורתית שוטפת, בעיקר בכמאתיים טורי המדור "רדיוטלוויזיה" ב'מעריב', שהיו לכאורה ביקורות תקשורת ולמעשה שימשו במה להבעת טעמיה האמנותיים והשקפותיה הפוליטיות . בסך הכול פרסמה רביקוביץ כחמש-מאות רשימות, בבמות מגוּונות — בעיתונים ובכתבי עת שזוהו עם השמאל לזרמיו ( דוגמת 'למרחב', 'שישי', 'מבט חדש', 'פוליטיקה' ) או בבמות כלליות, לא-מפלגתיות ( 'ידיעות אחרונות', 'מעריב', 'אמות', 'במחנה' ואחרות ) . סביר להניח שרוב הרשימות נכתבו מתוך אילוצי פרנסה, ובכל זאת רבות מהן פותחות צוהר אל עולמה העשיר . אפיק כתיבה זה משלים לא אחת את שירתה של רביקוביץ, או מבטא לא פעם בגלוי מה שנֶּאֱמַר בשיריה בסמוי . הוא מלמד לא רק עליה עצמה, אלא גם על פריחת הספרות והתרבות הישראליות בשנים שתיהפכנה לימים ל"מודרניזם קלאסי" ( מונח זה — ברוח חיבורה של עפרה יגלין על לאה גולדברג ) , עם הופעת ביכורי יצירתם בפרוזה של יוצרי "דור המדינה" ועם עליית הנוסח החדש בשירה העברית בת-הזמן . לצד זה מרתק לקרוא ברשימותיה זיכרונות ילדוּת ונערוּת בגוף ראשון : כיצד ילדים שהתנכלו לה גנבו את המחברות שכּתבה בהן את ראשוני שיריה, כיצד התוודעה לראשונה לשירה, ועוד ; וכן להתרשם מתגובותיה כמעט בזמן אמת להתרחשויות היסטוריות מרכזיות, בהן מלחמת ששת הימים ורצח רבין . הרשימות הללו מצטיינות גם בשפתן . הן ממחישות את הווירטואוזיות הלשונית של רביקוביץ, את בקיאותה יוצאת הדופן בלשון המקרא ובלשון חכמים, תוך שילובן של אלה עם עברית יומיומית ויצירת מתח מכוּון בין רובדי השפה .
|
|