|
|
עמוד:11
11 כולם נעשים שווים זה לזה והכול הוא היינו הך . בלבה של ממלכה זו אפילו הריאקציה והמהפכה אינן מטילות ולו צל קלוש באורה המלא מדי של העכשוויות שלנו . "ריאקציה", "מהפכה" — דומה שמילים אלה רק מזינות את אותה מכונה שתכליתה הבלעדית להאיר הכול כדי להיטיב להעלים את הפרטים . ובאור אחיד- ומלא- מדי זה, אור הדורש חד- משמעיות מהכול ומכל אחד, אורן של הגחליליות דועך והולך . הן דוהות ואובדות בתוך הנוכחות הטכנית, האוטומטית ומרובת ההיקבעויות של האור הברברי, שבו הכול — ובעיקר הייחודיות, ואפילו השליליות — נספג בתוך שלטון כול יכול המסוגל לתרגם את הייחודי שבקיום האנושי לשפה של כלליות משותפת, או, במילים אחרות, ליטול מן הייחודי את ייחודיותו . והנה, טוען פאזוליני, חרושת טכנית זו של התצוגה חוגגת את ניצחונה בכל אתרי הקיום האנושי, בלא שלעולם יוכל עוד להופיע ולו הניצוץ הזעיר ביותר של אור אחר, מרדן וסרבן, מהפכן ולא צייתן . אך לנוכח האסון הטכני והכמעט- מתוכנת בלב העכשוויות שלנו, לנוכח הקטסטרופה האפוקליפטית שפאזוליני השכיל לאבחן בחדות וברדיקליות, ז'ורז' דידי- הוברמן מעז ושואל : האומנם נידונו הגחליליות להיכחד ? האומנם נגררים אנו באופן מוחלט ובלתי הפיך לחורבן הייחודיות הקיומית שלנו ? ובמילותיו של דידי- הוברמן : "האם יללות קינה — ‘הגחליליות מתו ! ' — הן המענה היחיד לאותה מציאות ? " ( עמ' 37 ) דידי- הוברמן אינו מתכוון לפטור את עצמו בתשובה פשוטה ומידית . הוא מזהיר מפני כל תשובה המשועבדת להיקבעות- יתר, תשובה שסופה להפוך לעוד גילוי של אותו אור בוהק, כול יכול, השוקד על חישוף כל ניצן של ייחודיות . תשובה כזו — הצעה או עמדה — עשויה ליצור רושם של שינוי כיוון, אך למעשה אינה
|
|