|
|
עמוד:7
אב תשע"ט / גיליון 84 / מבט מל"מ / 7 הרהורים על בעיות המודיעין במלחמת ההתשה / יואב גלבר האופן השונה בו ראו ארצות - הברית וישראל את הקשר בין ההפצצות בעומק מצרים בתחילת 1970 לבין שיגורם של כוחות אוויר והגנה אווירית סובייטיים להגן על העורף המצרי בדלתה של הנילוס, באלכסנדריה ובסכר אסואן במרס 1970 . להחלטה על ההפצצות בעומק קדמו ויכוחים פנימיים בממשלה והיא נפלה על חוט השערה, לאחר שהשגריר בארה"ב, יצחק רבין הבטיח שהאמריקאים אינם מתנגדים ואמ"ן העריך שהתגובה הסובייטית תהיה מתונה ולכל היותר תתבטא בהגברת משלוחי הנשק למצרים . התגובה הרוסית הביאה את אמ"ן לנסות ולנתק את הקשר בין הפצצות העומק לשיגור הכוחות ולטעון כי על השיגור הוחלט עוד לפני הפצצות העומק, בעת ביקור של סאדאת ( במקום נאצר שלקה בהתקף לב ) במוסקבה בנובמבר 1969 . הראיה היתה זיהוין של מחפורות T חדשות לטילים במרחב שבין התעלה לקהיר, בתצלומי אוויר מדצמבר 1969 . אלא שמחפורות אלו נבנו לטילי ס . א . 2 משופרים שהופעלו על - ידי צוותים מצריים שהתאמנו בברית - המועצות ועמדו לשוב למצרים . לפי גנרל גמאסי המצרי, לאחר שבועיים של הפצצות על מחנות ומתקנים בקהיר ובסביבתה, יצא נאצר ב - 22 בינואר 1970 בבהילות למוסקבה והפציר בליאוניד ברז'נייב, נשיא ברה"מ, לשגר כוחות הגנה אווירית וטייסים מבצעיים להגן על העורף המצרי עד להשלמת הכשרתם של המצרים הלומדים להפעיל את הטילים ומטוסי המיג 21 מן הדגם המתקדם יותר . כעבור שלושה ימים של דיונים פנימיים בצמרת הסובייטית הודיע ברז'נייב לנאצר כי ברית - המועצות תיענה לבקשה . אמ"ן והמודיעין האמריקאי איחרו לזהות את הנסיעה ולמדו עליה רק לאחר שובו של נאצר למצרים . במרס 1970 הגיעה למצרים דיביזיה של טילי ס . א . 3 ויחד עמה או בעקבותיה שלוש טייסות של מטוסי מיג 21 מן הדגם המשופר . חילוקי דעות עם האמריקאים התנגשות בולטת נוספת אירעה סמוך לאחר הפסקת האש באוגוסט 1970 , בפרשת קידום הטק"א ( טילי קרקע אוויר ) המצריים לתעלה, שהחלה שעות לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה ונמשכה אחריה . מפענחי תצ"א ישראלים ואמריקאים נפגשו בוושינגטון והתווכחו ארוכות על הפרטים . בלי להיכנס לעובי הקורה, האמריקאים הודו לבסוף שעמיתיהם הישראלים צדקו ביותר מ - 90 אחוז מן המקרים . הוויכוח לא היה טכני ומאחוריו הסתתר ויכוח מדיני שנבע ממנו – הפסקת האש כללה שני רכיבים : הקפאת המצב הקיים וחידוש השיחות המדיניות באמצעות שליח האו"ם גונאר יארינג . את ישראל עניינה הקפאת המצב, והפרתה על - ידי קידום הטילים היתה תירוץ טוב לעכב את השיחות, שכלל לא רצתה בהן . מחלקת המדינה של ארצות - הברית ראתה את העיקר בחידוש השיחות . היא לא היתה מוכנה שעניין "שולי" כמו קידום הטילים יעכב אותו ולכן הכחישה, בתמיכת גורמי ממשל נוספים, את התלונות . במלחמת ההתשה הונחו היסודות לחלק נכבד מן הבעיות שאפיינו את עבודת המודיעין בחודשים שלפני מלחמת יום הכיפורים : אי הבנת השינויים במהותו של הסכסוך והשפעתם על המוטיבציה המצרית והסורית למלחמה ; הקשיים בקבלת התרעה בזמן וההתעלמות מהם ; הזלזול המתמשך באויב חרף הסימנים שהעידו על השינויים המתחוללים בצד שלו ומחייבים בדיקה חוזרת של ההתייחסות אליו . לסיום, אציין עוד שתי נקודות, אחת כללית ואחת מודיעינית . ראשית, קיים פער מנטלי גדול בין החשיבה שלנו לחשיבה הערבית ובין תפיסת מושגי יסוד בשני הצדדים למן זכות קניין או הסגת גבול ועד פליטות, שלום וסיום סכסוכים, ועוד הרבה דברים ביניהם . אינני יודע אם אפשר להתגבר על הפער, אבל חייבים להיות מודעים לו . שנית, תפקיד המודיעין הוא לשרת את הקברניט / מפקד, אך גם את הגייסות . בשנות מלחמת ההתשה ובשנים שאחריה, האיזון הופר בצורה בולטת לטובת השירות למפקד . החיילים שיצאו למלחמה ב - 1973 לא ידעו כיצד יילחם בה האויב . אותם לא עניינו החיצים על גבי המפות שתיארו את תוכניות הצליחה המצריות, את מספריהן של הדיביזיות והחטיבות ואת שלבי ההתקדמות ( שגם הם היו ברובם שגויים ) , אלא איך יילחם האויב : כיצד יתקדם גדוד מצרי, מה תפיסת השטח של המג"ד ומפקדי פלוגותיו, איך ייערכו להגנה ובאילו לוחות זמנים, איך יפעילו את נשק הנ"ט שלהם ובאיזה טווחים ועוד שאלות רבות שאת התשובות להן היה צריך ואפשר ללמוד מאימונים ותרגילים גדודיים ופלוגתיים וממעקב אחרי קורסים למפקדים ולא מהאזנה לתרגילים מטכ"ליים או של המפקדות בארמיות והדיביזיות . פנקסי כיס לזיהוי אמל"ח וטבלאות סד"כ לא נתנו תשובות לשאלות האלו, שהיו צריכות להינתן על - ידי הקמ"נים של מערך השדה, מה שנקרא בשנות החמישים והשישים "המודיעין הקרבי" . בראש הענף בשם זה לא עמדו אז אנשי מודיעין דווקא ( שמות הזכורים לי : אברהם תמיר, אלעד פלד, חגי חפץ ) . ענף שנחשב לרכיב חשוב בעשייה המודיעינית ו"נעלם" לקראת מלחמת ששת - הימים . אין זה מקרי שמלחמת ההתשה זכתה לכינוי "המלחמה שנשכחה" . אחרי מלחמת יום הכיפורים נחשפו בצה"ל לא מעט תופעות ותהליכים שצמחו בהתשה והיו ראויים להישכח, חלקם בתחום המודיעין אך לא רק בו . בלי להיכנס לעובי הקורה, האמריקאים הודו לבסוף שעמיתיהם הישראלים צדקו ביותר מ - 90 אחוז מן המקרים . רב - אלוף חיים בר לב, הרמטכ"ל במרס 1969 , צילום : יואב טוקר . באדיבות ארכיון צה"ל
|
|