|
|
עמוד:6
/ מבט מל"מ / גיליון 84 / אוגוסט 2019 6 הרהורים על בעיות המודיעין במלחמת ההתשה / יואב גלבר המשך מעמוד קודם בקרבנות כדי לשמור על ההישגים היתה נמוכה הרבה יותר . בעיני המצרים, הקרבנות ששילמו היו עדות לכך שאינם מוותרים, אינם נכנעים וממשיכים להילחם ונכונותם לשאת בקרבנות היתה גדולה בהרבה . אמ"ן העריך ( בין השאר על - ידי פיענוח תצ"א של בתי הקברות הצבאיים במרחב החזית ) כי אבדות המצרים בשנה הראשונה להתשה היו 2500 חללים וכ - 7500 פצועים . מספרם גדל במידה ניכרת בארבעת החודשים האחרונים למלחמה, ומזכירו של נאצר כותב על 4000 חללים ששילמו המצרים עד הפסקת האש כדי לקרב את מערך ההגנה האווירית לתעלה . המצרים התאבלו על חלליהם אך לא נרתעו מלהקריב אותם כי האמינו שהם נופלים על - מנת להשיג את יעדיהם הלאומיים . העובדות לא ערערו את הקיבעון המספרים האלה לא הביאו לחשיבה מחודשת על המוטיבציה של המצרים ועל נחישותם, או לביקורת עצמית במודיעין ובצה"ל כולו . דימויו של הקצין והחייל המצרי בעיני הציבור הישראלי נשען על תמונות הברחנים המצרים בדיונות של סיני אחרי מלחמת ששת הימים, ואילו המודיעין התבסס בעיקר על מחקר השבויים המקיף שנעשה לאחר המלחמה ובו השתתפו מיטב החוקרים באקדמיה הישראלית . הקיבעון היה כה חזק עד שלא הושפע גם מהיתקלויות שתוצאותיהן לא החמיאו לצה"ל, כמו פשיטה מצרית על חניון הטנקים ליד המזח בתחילת יולי 1969 , או מארב בגזרה הצפונית ב - 30 במאי 1970 . וגם לא מכמות החציות של כוחות מצריים את התעלה לצורך מיקושים, הנחות מארבי יום ולילה, נתרנים על מחנות כמו בלוזה ופשיטות על מעוזים ( בסך הכול קרוב ל - 400 חדירות מצריות, רובן המכריע בתעלה, לעומת 46 מבצעים מיוחדים של צה"ל, רובם בבטן הרכה של העומק ובמפרץ סואץ בשולי החזית העיקרית ) . בזירה המזרחית נדרשה למודיעין הצבאי והביטחוני שנה וחצי להפנים כי מן הצד הפלשתינאי פועלת תנועת התנגדות ולא אוסף של כנופיות, ולהבין שבירדן הולכת ונוצרת מדינה בתוך מדינה . החדירה לארגוני המחבלים בירדן ובלבנון, ובמיוחד לחזיתות העממיות, היתה איטית, ואלה שנלכדו במרדפים לאחר חדירתם היו בדרך כלל זוטרים והידיעות שיכלו לספק היו אלמנטריות . עד ספטמבר 1970 הוסיף המודיעין הישראלי להעריך כי בירדן מתחולל מאבק על השלטון בין חוסיין לערפאת ולא הבין שהמאבק הוא על חופש הפעולה של ארגוני המחבלים נגד ישראל ואין לערפאת שום כוונה לשלוט בירדן ולהסתבך בצרותיה אלא יעדו הוא ירושלים . הרוסים באים, הרוסים באים . . . באיסוף המידע על היכולות הצבאיות והטכנולוגיות, היו למודיעין, לצד האתגרים, גם הישגים ניכרים בהתגברות עליהם, גם אם לעתים נדרש לכך זמן ממושך . "מסרגה", היחידה שהתמודדה עם האתגר הרוסי שהלך וגדל מתום מלחמת ששת הימים ועד יציאת הרוסים ממצרים בקיץ 1972 , לא קמה ביום אחד והדחיפה העיקרית להתפתחותה ניתנה רק עם בואם של עולים מברית - המועצות במספרים גדלים והולכים משנת 1970 . בהיעדר גישה ליומינט ויכולת הערכה עצמית, שיצירתה חייבה שנים של לימוד נושא חדש, רחב ממדים ומורכב, היכולת להעריך את מהלכיהם של הרוסים נשענה במידה רבה על המודיעין האמריקאי . היחסים המודיעיניים עם האמריקאים שהתפתחו בכמה צינורות במהלך מלחמת ההתשה ופרחו בעיקר אחריה, ידעו עליות ומורדות . אחת ההתנגשויות הבולטות היתה בזירה המזרחית נדרשה למודיעין הצבאי והביטחוני שנה וחצי להפנים כי מן הצד הפלשתינאי פועלת תנועת התנגדות ולא אוסף של כנופיות, ולהבין שבירדן הולכת ונוצרת מדינה בתוך מדינה . תותחנים בשלבי ההתלקחות של התקריות, צילום : חנניה מילר . באדיבות ארכיון צה"ל
|
|