|
|
עמוד:10
[ 10 ] עליזה גרינברג טור-מלכא 5 האור 4 ובשיר אחר — "פִּנָּתוֹשֶׁל הַחֶדֶר כְּחֶרְדַּת הַנְּשִׁימָה" . קָרוֹב שֶׁל הַפַּחַד", מחזק את רוחו ובעזרתו הוא מתגבר על חרדתו : "אֶרְאֶה אוּלַי אוֹר בְּתוֹךְלִבּוֹ 6 האור מלכד את העולם ואת הנפש . כתיבת השירים מעודדתשֶׁל הַצֵּל" . אותו : אֲנִי אוּלַי מֵאֶחָד לְמֵאוֹת הָיִיתִי : נֵר לִכְתִיבָה בַּחֲשֵׁכָה 7 וְאֵשׁ לִשְׂרֵפָה . כבר בספרו הראשון, היפה, הוא מֵסֵב את לבנו אל האור . האור נחשב לַכּוח הראשוני של העולם . ובוודאי שעל-פי תורתנו כך הוא : "וַיֹּאמֶר אלֹהים יהי אור ויהי אור" . זהו הציווי הראשון בבראשית . לאמנים יש להט ומשיכה עַזָּה לַקדמוניוֹת, בראש ובראשונה אל האור, או לָהֶאָרָה . האמנות היא העלאה מעמקי הַבּאר של הישות — אל האור . אור הינו ישות . הישות מהווה את הרוח היוצר של העולמות הרוחניים, כפי שתיאר זאת קרל יאספרס . האלוהי אינו מושג לנו במישרים, על כן חזה משה בהופעת האלוהים באמצעות הסנה הבוער ומאיר . למירון איזקסון יש הסתכלות מוזרה, אותנטית, על החיים : על הגוף, התשוקות, הנוגעים לחביונוּת טהורה, שאינה נסמכת על הנחות פסיכולוגיות מקובלות וידועות . הוא בונה לו מערכת של עצמיות . הנפש מדברת חופשית, אינה בושה מאמירת אמת . הוא מבקש להכיר את נפשו . המשורר נתון לבדידות קיומית, הבאה אל תכליתה בהאחדה עם העולם . האדם אינו בודד בדומייה האלוהית . הקוטב האחד הוא קוטב החרדה . היא מזעזעת את חייו וככל שהוא 4 מירון ח . איזקסון, 'מה אפשר לאבד', ברחתי ודמיתי , הקיבוץ המאוחד, ,2001 עמ' 57 . 5 'פינת החדר', שם, עמ' 19 . 6 מירון ח . איזקסון, 'נהר לבי עטוף דמעותי', שחר נגינתי , הוצאת שירי, תל-אביב, תשל"ו, עמ' 13 . 7 'לא היית', שם, עמ' 31 .
|
|