|
|
עמוד:14
— 14 — ה“פשטות“ בכתיבתה של גולדברג מכסה למעשה על מורכבות ייחודית לכתיבתה . מורכבות זו באה לידי ביטוי, בין השאר, במתח המתמיד המתקיים ביצירתה בין התבניות הקלאסיות ( הסונט, למשל ) לבין יסודות מודרניים, ובין היענותה למוסכמות הפואטיות של זמנה לבין התמרדותה נגדן . במה דברים אמורים ? הנה, למשל, אחד משיריה האחרונים שנכתב לאחר שלקתה בסרטן . עַל הַנֶּזֶק שֶׁבָּעִשּׁוּן ֹקֶר גָּ וּם . לֹא לָקוּם . לֹא לְעַ ֵן, אֲפִ וּ לֹא לְהַרְ וֹת ִקְרִיאָה . אֵיזֶה אָבִיב מְ ֻ ֶה ! אֵיזֶה אָבִיב מְ ֻ ֶה . חֹשֶךְ ַ ֹקֶר כְּאִ וּ . . . לֹא לְהַרְ וֹת ִקְרִיאָה . אֵיזֶה אָבִיב מִתְעַ ֵן ! פַּעַם הָיִית מִתְאוֹנֶנֶת . עָזַר לָךְ ? הֶחְיָה אֶת מֵתַיִךְ ? הַכְּאֵב ֶ ַגּוּף, ֶ ַ ִיר, ָעִתּוֹן . ְ ִיר הַ ִירִים . סְיָג לְחָכְמָה ? יִתָּכֵן . טוֹב ֶלָּ מַדְנוּ ֵינְתַיִם לֹא לְהָעִיר ְכֵנִים, לֹא לְהַטְרִיד חֲבֵרִים . ֹקֶר גָּ וּם . לֹא לָקוּם . לַיְלָה עָבַר ְ ֶקֶט . לַיְלָה עָבַר . וְעַכְ ָו - אֵיזֶה אָבִיב מִתְעַ ֵן . ֹקֶר כְּמוֹ לַיְלָה . זֶה טוֹב . רַק הַדְּמָמָה חוֹנֶקֶת . אֵיזֶה אָבִיב כָּבֵד ! אָמַרְתִּי לָךְ : לֹא לְעַ ֵן . שיר זה, ששפתו דיבורית לגמרי, הוא ספק דיאלוג ספק מונולוג פנימי . חומריו לקוחים מהתרחשות יומיומית למדי : יקיצה בבוקר, השתוקקות לסיגריה, קריאת עיתון, ניסיון לעמוד על טיבו של מזג האוויר - ומבחינה זו הוא מודרני במובהק . אלא שכפי שהראה עוזי שביט, השיר יצוק כולו בתבנית קלאסית : האלגיה, שיר הקינה . על כך מעידה יחידת המשקל הבסיסית של השיר ( דַ קטיל, הנדיר למדי בשירה העברית החדשה, אך רוֹ וח בשירה היוונית והלטינית הקלאסית ) וגם כותרתו רומזת לכך : “ על הנזק שבעישון“, ממש כשם שהאלגיות היווניות והלטיניות הקלאסיות נקראו “ על הגבורה“, “ על החולף“ וכדומה .
|
|