|
|
עמוד:11
לזכר המתרגמ � 11 ומשובשת ביותר . . . ואין ראוי לעשות כן . אבל צריך למעתיק מלשון אל לשון , שיבין העניין תחילה , ואחר-כך יספּר אותו במה שיובן ממנו העניין ההוא בלשון ההיא ; ואי אפשר לו מבלתי שיקדים ויאחר ויספר מילה אחת במילות רבות , ויספר על מילות רבות במילה אחת , ויחסר תיבות ויוסיף תיבות , עד שיסודר העניין ויובן לפי הלשון ההיא אשר יעתיק אליה ) איגרות הרמב " ם , מהדורת יצחק שילת , מעלה אדומים תשמ " ח , כרך ב , עמ ' תקל " ב ( . אך לא רק לגבי ייעודו כמתרגם יכול היה יוסי לשאוב השראה מן הרמב " ם . זמן רב לפני לה-רושפוקו הצביע הרמב " ם על שורה של תכונות אופי המאפיינות את איש המוסר בעל הסגולה הטובה ; אלא שהרמב " ם , שכּתב הלכות אלו בעברית , לא טרח לרתק את הקוראים ) ובוודאי לא את הקוראות , כפי שנהוג לייחס ללה-רושפוקו ( בשנינות מצוחצחת , משום שהיה סמוך ובטוח שיש הקבלה מושלמת בין צחות הלשון שבה נקט לבין צחות הנפש שאליה פנה . הרמב " ם היה משוכנע שההלימה של האתיקה האריסטוטלית עם ההלכה היהודית אמנם מבוארת באמצעות הלשון , אך בלתי תלויה בה , בדיוק כשם שהמציאות קיימת ועומדת גם כאשר היא לוּטה בחשיכה . הרמב " ם הטיף למתינות בתכונות האופי ובמעשים הנובעים מהן משום שראה בכל הגזמה , הן לצד העודף והן לצד החיסרון , סטייה מהרציונליות המאפיינת את האדם : דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם , וזו משונה מזו ורחוקה ממנה ביותר . ] . . . [ ויש בעל נפש רחבה , שלא תשׂבע נפשו מכל ממון העולם , כעניין שנאמר " אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף " ) קהלת ה , ט ( ; ויש מקצר , שדיו אפילו דבר מועט שלא יספק לו , ולא ירדוף להשיג כל צורכו ) הרמב " ם , משנה תורה , ספר המדע , הלכות דעות פרק א , הלכות א , ב ( . לעומת הרמב " ם , שכאמור ראה את הסגולה המוסרית כביטוי לשליטה עצמית של איש המעלה המדקדק עם מצפונו ומפשפש במעשיו , ביסס לה-רושפוקו את משנתו המוסרית על מגרעותיו של הטבע האנושי והדגיש את הנטייה האנושית לחפות על חולשה אחת בחולשה אחרת : תשוקות מולידות תדיר כאלה שמנוגדות להן : כילוּת מייצרת לפעמים
|
|