הקדמה מאת יעל האפט ז"ל

עמוד:8

8 | דנית בר כל ילד באשר הוא, מייחל לדמות ההורה המיטיב, שהוא הארכיטיפ הטבוע בכל אחד ואחד מאתנו . אלא שהמפגש עם האם או האב במציאות, בחיים האמִתיים, אינו יכול לספק באופן מלא את המשאלות והדמויות הארכיטיפיות החיוביות שטבועות בנו מלידה . כך, אפוא, אנו נעים כל חיינו בתוככי הארכיטיפ בין החיוב לשלילה . כדי להתמודד עם הארכיטיפ ההורי בצורתו השלילית אנו עלולים להשליך עליו כעס וכאב גם מתוך הפן הארכיטיפי השלילי הקיים בתוכנו ולראות בו דמות "צִלית", אפלה . במערך סבוך זה, משמעות היחסים שנוצרים בין הורים וילדים חשובה לאין ערוך לפיתוח וגיבוש זהותו הפנימית של כל אדם, ומשפיעה על התפתחותו ודפוסי היחסים הבינאישיים שיפַתח בהמשך 1 חייו . הגישה הפסיכולוגית המקובלת היא התייחסות להרגשה ולפירושיו של כל ילד כאל האמת האישית שלו . זוהי החוויה שלו . מבעד לעדשה זו קשה לראות את ההורה כאדם שגם לו יש הורים ודמויות הוריות וחוויות מילדותו שעיצבו אותו כאדם בוגר . לעִתים רק תוך כדי עבודה טיפולית עמוקה נגלית לפנינו דמות אם ו / או אב השונה לחלוטין מהדמות שהייתה בחווייתו של המטופל לאורך שנים . יש שמדובר במהפך של ממש . אני זוכרת אדם שחי כל חייו בתחושה עזה שאביו התעלם ממנו ולא אהב אותו . תוך כדי העבודה הטיפולית - אנליטית אט-אט הוא נוכח לדעת שלמעשה אביו תמיד היה נוכח בכל הצמתים בחייו, נתן גיבוי להחלטותיו ואף הציע לו כיוונים כאשר הן כילד והן כנער הוא ביקש לשאול לדעתו . בדוגמה אחרת, הפוכה, נוכח מטופל תוך תהליך של עבודה עצמית כי אִמו, שכל חייו ראה בה אימא אידיאלית, שתמיד הייתה זמינה לילדיה, הייתה אמנם טוטאלית, אבל שליטתה בחייו הייתה דווקא משתקת ולא תומכת . לעתים האמירה שאין ילד שאינו אוהב את הוריו והיפוכה, שאין הורה שאינו אוהב את ילדיו, אינה נכונה . בהיעדר הכשרה מקצועית להורים, או כאשר להורים צעירים אין דמויות הוריות שעשויות לכוֵון וללמד אותם, אזי העצב, התסכולים, דפוסי הורות בעייתיים והכעס, מטביעים 1 Haft - Pomrock, Yael : Relationships in our hands, The 'inner family', 1999 .

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר