|
|
עמוד:14
הושפעתי גם מכתיבתה של סבטלנה אלכסייביץ', ילידת בלרוס ( 1948 ) , כלת פרס נובל לספרות לשנת 2015 . אני מודה שלא שמעתי עליה עד לזכייתה בפרס נובל, אבל בעקבות הזכייה התוודעתי לספרה "פני מלחמה אינן פני אישה", פרויקט תיעודי רחב ממדים שבו אספה אלכסייביץ' עדויות מפי נשים משנות מלחמת העולם השנייה . בהמשך כתבה ספרים נוספים, בהם ספר על ילדים שגדלו בצל מלחמות . "אני רוצה לדבר על נושאים שאנשים לא רוצים לשמוע", אמרה באחד הראיונות בהקשר לזכייתה בפרס נובל לספרות . אני מבקשת להשמיע את קולן של נשים בישראל שלחלק גדול בציבור לא תמיד נוח לשמוע אותן ואת סיפוריהן, נשים ששילמו ומשלמות מחיר אישי כבד על אובדן במלחמות ובמבצעים צבאיים . ולדבר על נושאים שהחברה הישראלית משדרת לא פעם שהשתיקה יפה להן . "יש המון סימפתיה לאלמנות צה"ל", אמרה לי חברה טובה אחרי שהתאלמנתי, בגיל ,24 במלחמת יום כיפור . אכן יש סימפתיה, אבל מעבר לכך התחושה שלי, ושל רוב הנשים שראיינתי לספר זה, היא שמדובר בנושא שלא כל כך רוצים לשמוע עליו ברמה האישית . "אנחנו מחבקים את משפחת השכול", מצהירים פוליטיקאים ועסקנים למיניהם בימי הזיכרון לחללי צה"ל, ואיתם כל "עם ישראל" . אבל ביומיום חלק גדול מאותו "עם ישראל" שדבר האובדן ידוע לו - עובר לצד השני של הרחוב, או נאלם דום כשהוא נתקל במישהו או מישהי אשר נמנים עם המשפחה הזאת . אני לא באה אל אף אחד בטענות, הנושא קשה ונפיץ ולא 14 בקולן
|
|