|
|
עמוד:7
גיליון 82 חשוון תשע״ט 7 הללו א ת מפקד האוגדה, ושם ידעו את היערכות האויב” . הידיעה שציירת כללה הערכה מדויקת לגבי מיקום מערכי האויב ? איך זה מתחבר לנסיבות הבעייתיות שבהן הותקפה “החווה הסינית ” ? “כמה אנשים האמינו שצליחה אפשרית בשלב הזה ? לפתוח ציר ברוחב אוגדתי, לגשת לתעלה - הפעולה נתפסה כבלתי אפשרית . האוגדה המסכנה הזאת לא מסוגלת לנפנף שתי דיביזיות . אריק שרון אמר שהוא יעשה את זה, כי אחרת לא היו נותנים לו לעבור . להגיד לך שזה היה המקום הכי בטוח ? לא . אבל הוא אדם גדול מאוד . אנחנו הערכנו נכון, כנראה, שהציר הדרומי הוא נקודת חולשה . אריק עמד שם עם הבולדוזר שלו, פתח את גדר האבנים וניווט אל התעלה . הוא נסע ראשון ויחד הגענו לתעלת סואץ . חטיבה 14 קיבלה פקודה, למלא את מה שהוא התחייב – ללכת ולנפנף את חטיבת חי”ר 16 המצרית ולאחר מכן לקפל גם את חטיבת שריון 15 . הם ידעו שממוקמת שם חטיבה של האויב” . מטריד אותי שאתה אומר שכולם ידעו לקראת מה הם הולכים, והנה רבים נפגעו בפעולה הזו . יש פה בעיה . אמנון רשף, כמו אחרים, טוען בעדויותיו שהוא לא ידע שהאויב כל כך חזק ולו היה יודע, לא היה תוקף כך . “הם די הופתעו” . “מה שחשוב בסופו של דבר זה איך רואים אותך” אחרי המלחמה ב - 1967 פגשת כקמ”ן פיקוד הדרום את הקצין המצרי, את השבויים שהיו בידכם . הייתה להם בעיניך דמות או תבנית מסוימת . שש שנים אחר כך, במלחמת יום הכיפורים, פגשת צבא מצרי אחר . אתה יכול להשוות ? “הקצין המצרי של 1967 היה מפונק ופרימיטיבי . ב - 1973 כבר פגשנו קצין גאה בעצמו, קצת חצוף . אדם אחר לגמרי . השינוי היה עצום . בשנת 1973 כולם גויסו, הדרך היחידה שלא לשרת בצבא המצרי לפני כן הייתה לא להיות ‘אינטליגנט’” . אחרי המלחמה חזרת לבה”ד 15 ? “כן, ומיד ניסיתי לשקם את קורס הקמ”נים שהיה אז, באמצעות יישום הלקחים ממלחמת יום הכיפורים, שצברתי בדרך” . נקפוץ קדימה : מה עשית כדי שימנו אותך לראש אמ”ן הראשון משורות המודיעין ? “ זה התחיל כבר ב - 1967 . ישבתי בפיקוד, ופיתחתי רגישות מיוחדת בכל הקשור לתוצרת יחידה 8200 , התצפיות וכל השאר . באותה התקופה, בתחילת דרכי במחלקת המחקר, לא הייתה תורנות במד”ת ( מרכז דיווח ותפוצה ) . הערב היה יורד, נועלים עם המפתחות, מגיעים הניירות לתורן - ובבוקר למחרת קוראים אותם . לא אצלי : אצלי עבדו 24 שעות נון - סטופ . קראתי כל נייר . היה לי אלוף פיקוד בשם אריק שרון, בגזרה חמה ולא שקטה וכל הזמן קיבלתי התרעות . למשל, על כוונות ההחדרה של צוללנים מצרים . התקשרתי לאלוף הפיקוד וסיפרתי לו, וכך היה טלפון קבוע ביני לבינו . שרון היה מרים טלפון לאהרל’ה יריב, ראש אמ”ן, ואומר לו שחודרים אצלנו בגזרה . . . הטמפרטורות בגוף של אהר’לה עלו, והוא הורה לי : ‘קודם אתה מדווח לי ורק לאלוף הפיקוד’ . אז אהרל’ה ראה שיש לו הפרעות מכיווננו כל הזמן, והוא בקושי יכול להעביר לילה בשקט . . אז הוא קרא לי לפגישה ואמר לי, שאהיה האחרון לקבל דרגת אלוף משנה . כולם כבר קיבלו דרגת אלוף משנה בבה”ד 15 , ואני - רק עם עזיבתו של אהרל’ה” . אז למה בכל זאת מינו אותך ? “מה שחשוב בסופו של דבר זה איך רואים אותך . לא הייתה פעולת תגמול או קרב שלא נמצאתי בהם . וכולם ראו אותי . הממליצים שלי היו מפקדי האוגדות והחטיבות . בהכנסת המזל”ט הייתי ראשון ; את שילוב הלוויין עשיתי ראשון ; אם לא אני - לא היה לנו לוויין . אם נהיה כנים, הייתי חלוץ גם בפיתוח תורת המודיעין, שכוללת הפעלת מערכות מודיעין חטיבתית, אוגדתית , תרגילים בקורס הקמ”נים . הכול בעצם הביא אותי למגע רציף עם רמות הפיקוד” . ספר לנו קצת על ההתגלגלות למלחמת “שלום הגליל” . “ב’שלום הגליל’ היו חילוקי דעות . אולי אני אשם בהם – שמתי לב שאני חולק על גדולים ממני . רפאל איתן ( ‘רפול’ ) , אביגדור בן גל ( ‘יאנוש’ ) והחבורה סביבם הסתכלו על הנוצרים כבעלי ברית . שר הביטחון שאל אותי בנושא ואמרתי לו שמצפים ממני לדווח על מה שהם עושים, אבל ידיעות מהם אני לא רואה, כי הם לא משתפים . הגעתי למסקנה שאני לא יכול לסמוך עליהם . הם עשו מה שהם רוצים וציפו שאנחנו נעשה את המלחמה . בביירות, באשיר ג’מייל הכניס אותי ואת שרון הביתה, ושם שרון עשה לו תרגיל : אמר שעוד רגע נגמרת המלחמה הזו, והוא יזמין את באשיר לביקור ממלכתי בתל אביב או בירושלים ובאשיר יזמין אותו לביירות . באשיר אמר שהוא לא יכול להיות אורח אצלנו, ושמחר בבוקר הוא יכול לקום ויהרגו אותו . הגענו למצב שאין מה לצפות מהנוצרים האלה . העסק התחיל להידרדר כשהמחבלים החלו לירות קטיושות . המחבלים היו מחזיקים אוהלים עם רשת הסוואה למעלה, ומשם יורים מתותחים . אחרי המתנות עלתה השאלה מה עושים . ראש הממשלה החליט לפתוח במבצע ‘שלום הגליל’, שבמסגרתו נפנה מגבולנו את האויבים . השאלה הייתה עד היכן . אריק אמר למדוד 40 קילומטר ממטולה – טווח שמכסה את כל הגליל” . עד כמה הייתה לך השפעה על “שלום הגליל” ? כי אתה אומר שהתנגדת לתפישה הרווחת, שהבעת את דעתך אך אנשים לא קיבלו את עמדתך . “כשהם ראו שהם לא מצליחים להביא את המחבלים להפסקת אש, ספגנו הרוגים . פשטנו על צור, על ביירות וגם צידון . ירינו ארטילריה על כל דבר שבלט לעין – וזה לא עזר . הדבר היחיד שנותר לנו לעשות היה להיכנס ולהוציא אותם משם” . אמרת שמה שלא נעשה בסוף ניכנס ללחימה עם הסורים, כי הם לא יתנו לנו לפעול, ובכל זאת עשו תוכנית כאילו הסורים יתנו לנו לעשות את מה שצריך ? “בתקופת המלחמה, והמזל”ט הראשון שבא מדרום, עשינו מה שהם עשו . כשהם התערבו בלחימה בגזרה המזרחית, נאלצנו גם אנו להעביר את מרכז הכובד לגזרה זו” . ליווית שלושה שרי ביטחון - עזר וייצמן, מנחם בגין ואריאל שרון . מה דעתך על אופן ההתנהלות שלהם ? “עם בגין היה תענוג לעבוד . הלוואי שהייתי יכול לעבוד כל החיים עם אדם שכזה . איש ישר בצורה בלתי רגילה, לא ‘יתחמן’ לעולם . היה לו כבוד רב לזולתו . היה לי טוב מאוד אתו . עזר היה חבר בשכונה, היו לו ‘יציאות’ אך לא היו לי בעיות איתו . בעצם, שלושת השרים האלה הביאו לי את הלוויין . התחלתי עם בגין – הוא לא רצה לשמוע על זה בכלל, ובשלב מסוים אמר לי שיאשר, אם אדאג להביא את הכסף . הוא אמר שהוא נוסע לדרום אפריקה באותו שבוע ושאבוא גם אני . טסתי איתו - ועשינו איתם עסקה” . הערב היה יורד, נועלים עם המפתחות, מגיעים הניירות לתורן - ובבוקר למחרת קוראים אותם . לא אצלי : אצלי עבדו 24 שעות נון - סטופ . קראתי כל נייר . היה לי אלוף פיקוד בשם אריק שרון, בגזרה חמה ולא שקטה וכל הזמן קיבלתי התרעות
|
|