רקע היסטורי תרבותי-חברתי

עמוד:10

10 | הילד בקצה העיפרון | דפנה ילון איור 1 האל המצרי הכותב תוֹת – ציור על פפירוס משנת 1000 לפנה"ס לערך . לפי אמונתם של המצרים הקדמונים, הוא היה הממציא והמשמר של כתב החרטומים . ייתכן שתיאורו השָכיח כבעל ראש של עוף המים איביס ( מגלן ) נועד להדגיש את האמונה שעל פיה טבע האל באמצעות מַקורו את סימני הכתב הראשונים בבוץ שלחופי הנילוס . קשה לנו לתאר לעצמנו עולם נטול כתיבה, שכן מבֵּין דרכי התקשורת דומה כי הכתיבה היא החשובה ביותר בהיסטוריה האנושית ; אולם יש לזכור, כי רק באמצע המאה ה - 19 התחילו לכתוב על נייר מסחרי וזול . גם עצם קיומה של האוריינות בחברה אינו דבר מובן מאליו . לפי אונסק"ו, יש שיפור מתמיד בשיעורי האוריינות בעולם : בשנת 1950 רק % 56 מתושבי העולם ידעו קרוא וכתוב, ואילו בשנת 2000 שיעורם עמד על % 82 ( 2008 UNESCO, ) . בעשור הנוכחי דוּוח כי התחזית היא שבתוך חמישים שנה יֵרד שיעור הבערוּת בקרב צעירים בני 15 - 24 מ - % 25 ל - % 10 ( 2016 UNESCO, ) . הכתיבה מייחדת את האדם, אך אינה טבעית לו . דיבור מתבסס על מנגנונים גנטיים מולדים, והוא נלמד באמצעות חשיפה לשפה ; קריאה וכתיבה, לעומת זאת, מתבססות על מנגנונים שאולים שהתפתחו במקורם במוח עבור משימות אחרות, ורכישתן מצריכה קבלת עזרה מיודעי קרוא וכתוב . כתיבה היא המיומנות השפתית האחרונה שהאדם רוכש, והיא מתפתחת אחרי הבנת השפה, הדיבור וראשית הקריאה . בשל מורכבותה נדרש לה תהליך ממושך של למידה ותרגול .

מכון מופ"ת


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר